התרגשות יתר

שלום לחברי הפורום . אני בת 27 חשבת שכר במקצועי, נשואה + 1 , לאחרונה פוטרתי מעבודתי עקב צימצומים ואני מחפשת עבודה הבעייה שלי שאני מגיעה לראיון יושבת מול ארבעה מראיינים ומתחילה להתרגש להסמיק ובפעם האחרונה גם התופעה הייתה מלווה ברעד מסויים גם בדיבור וגם בידיים . אני מאוד לחוצה להתחיל לעבוד ומתוסכלת מעצמי , אשמח לשמוע עצות מה לעשות . תודה מראש

גם אני נורא מתרגש בראיונות. לכן אני שונא אותם ומשתדל שלא לעשות אותם. אבל כשאין עבודה חייבים וזה לא קל. מה שאני הייתי עושה, זה מוריד מאד את רף הציפיות, מחליט מראש ש 99 אחוז אין לי סיכוי (מה שהיה נכון דרך אגב), ואז זה קצת מרגיע אותי, כי אם ממילא אני יודע שלא אתקבל, אז מה איכפת לי מה אני עונה. הרי ממילא לא מקבלים אותי. להיות אדיש כזה. זורם כזה. לא לפחד ולא לחשוב מה יגידו אם אומר כך ומה יגידו אם אומר אחרת. פשוט להגיד מה שבא לך. ושיקפצו לי. אם יש שאלה שהתשובה עליה לא כל כך נראית טוב, לא לנסות ליפות את זה או לתרץ מיד, אלא לומר את זה בנון שאלנטיות. למשל אצלי היתה תמיד הבעיה כשהגיעו להשכלה כי אין לי תואר. מצד שני, מה זה תואר ? סתם נייר. זה מראה אם אתה חכם או עובד טוב ? ממש לא. אז לא להילחץ. להיות טבעיים. לשבת בנוחיות, ולהסתכל למראיין לתוך העיניים. קשר עין חשוב. ולהיות נחמדים איתו או איתה. מותר גם קצת להתבדח, לא יותר מידי. כי כשאתה מקרין לשני חביבות ונחמדות וחוש הומור, גם לו זה מצב יותר נעים. ומי רוצה לעבוד עם איזה שמוק נודניק רציני וחסר חוש הומור ? אז זה בקצרה. שיהיה לך המון הצלחה. ושמי פס על כולם. הרימי ראש בגאווה ! את מה שאת ויש לך הרבה, מי שלא מבין את זה, ההפסד כולו שלו. ברור ? ודווחי לנו בהמשך מה קרה. ביי

את פשוט מתוסבכת לכי לפסיכולוג דחוף!