פרח - ההבדל בין תוויות להגדרות

הגדרה היא דבר פורמלי לחלוטין. בדיוק כמו שמישהו לא מרגיש טוב, ורופא המשפחה יאמר לו: "יש לך סינוסיטיס". זה לא מגדיר את הבן-אדם, אלא רק את המצב הרפואי הספציפי. הבעיה היא בחברה עצמה... כשמישהו מקבל אבחנה של סכיזופרניה, למשל, מיד תופסים אותו כ"משוגע שמסוכן לציבור"... וזה ממש לא נכון. וזה מה שהופך הגדרה קלינית טהורה לתווית חברתית מגעילה. אז אני יכולה להגדיר את עצמי כאסמטית (ומה לעשות? ירשתי מאמא שלי את זה) ואני יכולה להגדיר את אבא שלי כסוכרתי (למשל) - אלה תהיינה הגדרות אמיתיות לחלוטין, אבל הן אינן מהוות תווית כל זמן שהזולת לא הופך אותן לכאלה. ואותו דבר, מבחינתי, זה עם הפרעות ומחלות נפשיות. וכן, את צודקת, שעתיים הן לא מספיק זמן כדי לפתח משהו כלפי מישהו. ולא משנה באיזה אוטו הוא נוהג (90% מאלה שנוהגים בלימוזינה הם רק הנהגים ולא הבעלים של הלימוזינה).

אך הרוש כמה שאת צודקת .בונה לו אדם את אופן ניהול חייו על פי סטימות ופיטבקים שיקבל מהסביבה ,נכון חשוב שהסביבה תתמוך אך יותר חשוב שהאדם עצמו יאמין בעצמו ולא יאמין שגוף שלישי יפרגן לו. למה הדבר דומה לאישה בת 50 שעושה ניתוח להגדלת וייצוב חזה כי בעלה העיר לה שהחזה שלה "נפול" אך הוא לא אמר לה באותה נשימה שיש לו כרס שמכסה לו את הבי...ושאין לושערה על הראש ושחצי משיניים שלו הן משיש ושבמיטה הוא כבר לא אי אי אי ,אלא מאי התוית של אישה מטופחת ושל "כוסית" (בת 50) היא שממתווה את דרכי הפעולה של אותה אישה-הכי חשוב ,מבחינתה,זה "מה יגידו החברה" כנ"ל בבעיות בריאות -חוסר מודעות וחוסר הבנה יוצרות סטימות איומות שאינן מוסרות גם עם תשפוך עליהן קילו "סנט מוריץ" אנשים מתים מבושה (עופרה חזה) ,אנשים נרתעים מהזר מהמוזר מהאחר. הרי בסופו של הליך אם כל אחד יאמין בעצמו וביכלותו האישית למרות חסרון זה אן אחר (אין אדם מושלם-גם סופר מן -ריב מת בסוף) הוא יהפוך לאני האמיתי ידע להבחין בין חשוב לטפל ידע להנות מחיים שניתנו לו במתנה (בחינם) איך אומרת דודה שלי -תהייה לו הארת פנים ביי ויום טוב שמחה

תודה רבה מקרב לב שמחוש, אני בעצמי לא הייתי יכולה להגיד את מה שאמרת בצורה יותר טובה. פשוט להניח לטפל ולהינות מהחיים שניתנו לנו במתנה. ולחיות חיים פרודוקטיביים כלומר, את לא היחידה שיש לה את התווית ההיא. יש אותה גם לאחרים רבים ביננו! ( אולי גם לי ואת לא יודעת) ואנחנו עובדים כמורים, עורכי דין מתקני מחשבים, ולא יושבים בבית מלאיי רחמים עצמיים. גם אין לנו את ה"פריווילגיה" של לא לעבוד. וגם לכאילו עם משברים כאילו ואחרים יש את הזכות לשלב בחייהם בני -זוג...את לא חייבת לפרוש בפני אף בחור את סיפור המשבר שעברת, או לפחות לא לפרט. זכותך לצאת ולקיים חיי חברה. ולמצוא לך זוגיות. את לא חייבת להיות תותחית בתחום הפסיכולוגיה . תתעבדי אפילו כקופאית,אולי תלמדי דבר או שניים שלא ידעת על החיים.

במקום שזה יהיה הפוך, שהאדם יוכל לבנות את עצמו למרות הסטיגמה! אני מסכימה איתך - כל שינוי שאדם מחליט לעשות בעצמו (ניתוח פלסטי, דיאטה, השתלת שיער או whatever), צריך לנבוע מתוך האדם עצמו בלבד, ולא למען או בגלל מישהו אחר. ובאשר לבעיות בריאות - באופן יחסי מעטות הן המחלות הפיזיות שיש עליהן סטיגמה (איידס היא אכן דוגמא מעולה), אך מה רבות הן הסטיגמות כשמדובר בבריאות הנפש, ולכן לא פלא שאנשים ממעטים לדבר על זה. זאת-אומרת, אני לא מכירה הרבה אנשים שיהססו לומר, למשל "יש לי סכרת". אבל כמה אנשים ינדבו מיוזמתם את המידע שהם סובלים מדכאון, סכיזופרניה וכו'...? וזה נכון שכל אחד צריך להאמין בעצמו, על יתרונותיו וחסרונותיו (כי אין אדם נטול חסרונות), אבל לעתים סביבה קשה הופכת את ההתמודדות לקשה מאוד ומייאשת, עד כדי הרמת ידיים. להשתמע.

כן, את צודקת. אלו רק הגדרות של המחלה ולא תוויות. מסכימה איתך. שבת שלום,