איך עושה כלב?

דיון מתוך פורום  תמיכה הדדית

21/12/2007 | 17:29 | מאת: גולשת

יש אישה אחת (דוגמא אחת מיני רבות) שבאופן קבוע רואה אותי בסיבוב עם הכלב, לפעמים עוקבת אחריי כדי לתפוס אותי. ברצינות. התחושה הפרטית הרגשית שלי היא של דחיקה לפינה ללא מתן אפשרות להימלטות. לדעתי היא אפילו לא זוכרת שזו אני בכל פעם. וחוץ מזה היא לגמרי לא מכירה אותי. אז האישה הזו תופסת אותי ופוצחת ב"למה אתם לא לוקחים נייר ושקיות, ולמה אתם...". כן, ההכללה הזאת של אתם... ברוב המקרים אני יוצאת מדעתי ממש (נקודה רגישה ותגובה קיצונית שתישאר כזו כנראה). התגובה שלי היא (וממש לא בנינוחות) שאלה אנשים אחרים, שאני אוכלת אותה בגלל אנשים אחרים, שאני מקפידה מאד ושלפחות תבקש סליחה על כך שהיא תוקפת אותי באופן קבוע ללא סיבה. כך אני מרחיקה אותה. היא מסובבת את הגב ואינה מודה בטעות. אולי היא נגעלת מהשיגעון שהוא ההגנה שלי? היום אפילו מישהו ראה אותי מתפרצת. הנה אני משוגעת. והתביישתי. לא יודעת איך להגיב אחרת. זה פשוט מסוג הדברים שאני לא מצליחה להתאושש מהם. אף פעם. ניסיתי לחשוב על ההיגיון הצרוף הזה: פעם דרכתי על חרא, בטח חרא של כלב, עכשיו ראיתי אישה עם כלב, הכלב הזה סתם עבר אבל הוא בטח מחרבן, כי כלבים מחרבנים, בעצם, מה שכלבים עושים זה רק לחרבן, או לנשוך... אז ברור כשמש שבגלל הכלב הזה נפגעתי, מעכשיו נתקוף בחזרה את כל הכלבים (לדעתי רק נשים עדינות עם כלבים, עם בריון היא לא הייתה מתחילה, וגם לא עם כלב משוטט). אוף למה אני אשמה... לא, אני לא, אבל אני מזדהה הרבה יותר מידי עם תחושת האשמה הזו ועם התוקפנות ומשתפת פעולה כקורבן מועד. כנראה משדרת שרק צריכים לעשות לי פו ואני עפה. זה לא בהכרח קשור אליי, אלא לראש של מישהי אחרת מעבר לשליטתי. אבל איני יודעת להסתדר עם זה אצלי בפנים למרות שחלף זה מכבר. סיפור קטן כביכול ועדיין מזועזעת

21/12/2007 | 23:24 | מאת: האו האו

ובכלל מי שחושב שיש מישהו נשוי שכל הזמן מסתכל על אישה נשואה עם כלב ורצועה ועושה לה לאישה ,לא לכלב, עיניים שיקום

23/12/2007 | 10:48 | מאת: שלומי

אלו הם החיים. צריך ללמוד לקחת דברים בפרופורציה. לדעתי, היית יכולה לשאול אותה ישירות, תגידי לי, למה את לא מאמינה לי שאני כן מקפידה לנקות את צואת כלבי ? לנסות לפתח איתה שיחה נעימה כזאת. לא בעצבים. ולהיפך, לשדר לה שאת מבינה אותה ומסכימה איתה שזה נורא שיש אנשים עם כלבים שמשאירים גועל ברחובות. ושגם את מרוגזת על כך. תראי איך הרוח תצא לה מהמיפרשים. בני אדם בעיקרון רוצים קודם כל לחוש שמקשיבים להם. נראה לי שאחרי שיחה כזו, היא תעזוב אותך לנפשך ולהיפך, היא תראה בך בת ברית למאמץ המשותף למגר את האויבים האנוכיים שלא איכפת להם מהשכנים ומאפשרים לכלבים להשאיר רפש ברחובות. ביי דה ווי איזה כלב יש לך ? ספרי קצת . יום טוב ולהשתמע

23/12/2007 | 21:19 | מאת: גולשת

תודה שלומי :-) האמת שברוב המקרים אני לא מחזירה אלא מנסה לרכך. לפעמים מידי מידי מידי. כמה יודעת שאנשים אוהבים שמקשיבים להם וכמה אני מקשיבה ומטה אוזן. אבל זו כבר לא הייתה הפעם הראשונה איתה, כבר ניסיתי להסביר לה שאני נפגעת מהתופעה מאד (האמת הרבה יותר ממנה, כי כמעט בכל פעם שאני אוספת יש איזה גוש ליד ואני עולה עליו... וגם הפקחים שלא מכירים אותך ואין מצב שיאמינו לך זה לא כיף). כנראה שהיא לא זוכרת שזו אינה הפעם הראשונה ובאותו יום באמת שהייתי במצב של סף כי הכלב היה חולה נורא כמה ימים ולא ישנתי ועברתי בדיקה מכאיבה ועוד ועוד. בקיצור, גם אני בנאדם ולפעמים גם לי יש גבול וקורה שיש התפרצות. איזה כלב יש לי? יש לי כלב רגוע ומחייך. ועכשיו הוא כבר בסדר. תודה על תשומת הלב :-)