בדידות

שלום רב! אני כותבת כאן כי כבר מאוד קשה ולבד, גדלתי בבית בעיתי מאוד (על רקע נפשי) אין לי כרגע משפחה שאוכל להישען עליה, כמו כן עברתי תהפוכות בחיי, חזרתי באיזשהו שלב בתשובה התנתקתי מכולם (שגיאה חמורה שלי) לכן אין לי חברות ילדות, עברתי בשנים האחרונות אין ספור דירות, התחתנתי, ילדתי, התגרשתי יש לי ילד אחד, בחיי הנישואין היתי בודדה עוד יותר, הבעל לא היה כלל בבית כל היום היה עם בני משפחתו שסבבו אותו, הם לא יכלו להשלים לי את החסר המשפחתי על רקע מנטליות שונה לחלוטין העדפתי לא להתחבר גם איתם. היום לאחר 5 שנות גירושין אני מוצאת את עצמי בודדה, עושה שבתות לבד עם בני הקט נכנסת לבית ריק, רוצה מאוד להתחתן אבל זה קשה מאוד, אין לי חברות כיוון שהדתיות לא מכניסות אליהן לבית גרושות (מחמת שבעלן לא יחמוד בהן) הרווקות בדרך כלל תפוסות עם בן זוג וגרושות אין בנמצא לידי. אין לי מושג מה לעשות, מנסה למצוא בן זוג שנים ולא מצליחה (על אף שמעונינים בי ואני על פי רב לא, כיון שהפכתי בררנית יותר ומנסה להוריד מציפיותי, עובדת על זה) אבל עדיין לא מצאתי אדם שמתאים לי. לא יודעת מה לעשות, ניסיתי בפורומים של אנשים כמוני אך ללא אועיל. אם למישהו ששומע את זה יש איזשהו פתרון בשבילי ליעול צורת החיים שלי הבודדים אשמח לשמוע. תודה סיגלית

היי סיגלית קודם כל יש לך ילד וברור שזה משמח ,נכון את לא צריכה להשאר לבד וגם חייך שלך חשובים לא סיפרת בת כמה את .אם יש לך סידור לילד בערבים את יכולה לצאת לכל מיני חוגים של פנויים ופנוייות (רק תזהרי משוק הבשר) ואולי תמצאי מישהו כלבבך כ"כ לא כל כך טוב להיות בררנית בבחירת בן הזוג אך כמובןלא לקחת כל אחד. האם יש לך תמיכה משפחתית ? האם לילד יש קשר אם אביו ? המון צעירים ממש המון מפרקים כיום את החבילה המשפחתית נכון שזה לא מנחם אך את נמצאת בתוך חבורה גדולה של אנשים שמצבם דומה למצבך אני מאחלת לך כל טוב שמחוש

היי אז ככה, האבא בקושי רואה את הילד. אני יכולה להיעזר בהורי ולצאת לפוניים פנויות, הבעיה שרב הפעמים מגיעים אותם הפרצופים וגם נורא נורא קשה למצוא בחברה הדתית הגברים פחות מטופחים, מגיעים הרבה מבוגרים, רווקים שלא מעוניינים בגרושות וגם שכבר מישהו נראה יש מאחוריו סיפור כזה או אחר. מאוד מאוד קשה אני בת 29