לקיחת דברים כמובן מאליו

שלום, אני אוריה, בת 18. לא בטוחה שהגעתי למקום הנכון אבל אשמח מאוד אם תוכלו לעזור לי בשאלה עליה אני מנסה לקבל תשובות . השאלה היא למה כשיש הרבה ממשהו אנשים מייחסים לו פחות הערכה (גם אם הוא כשלעצמו בעל ערך רב) בעוד שכשיש ממנו מעט יעריכו אותו יותר? למה רוב בני האדם ישימו לב ויעריכו את מה שיש להם רק לאחר שירגישו בחסרונו? לדוגמה: רובינו לו נעריך מים עד שיהיה מחסור חמור בהם. או בדוגמה נוספת לא נהיה מודעים לחשיבות האצבע הקטנה ביד עד שתפגע. תודה רבה, אוריה

כל מה שאת כותבת זה טבעי !. טיבו של אדם להעריך יותר את הדברים הטובים או את אלו המובנים מאליהם, רק כאשר משהו חסר, משהו משתבש. כאשר לאדם כואב איבר בגוף, הוא יעריך יותר את הזמן בו הרגיש טוב ולא חש בשום כאב. כאשר יש הורים שדואגים לך ואוהבים אותך, ופתאום קורה משהו להורה, ואינו מסוגל לתפקד יותר או שאתה מאבד אותו - אז תדע להעריך אותו יותר, גם אם קודם אהבת וכיבדת. קל ונעים לחיות עם הדברים הטובים וקשה יותר כאשר משהו משתבש. לדעתי אין כאן שאלה, זה מובן מאליו.

שני זבובים יושבים על חתיכת חרא האחד מפליץ השני אומר לו "בואנה יא מגעיל אני אוכל!"

מה שלומך אוריה ? את עכשיו לפני גיוס ? קרה לך משהו באצבע הקטנה ? את כל כך צודקת בהערה שלך. אכן אנשים לא מספיק מעריכים את הדברים הקטנים ולוקחים את זה כמובן מאליו. וטוב שבאת להזכיר לנו להעריך כל דבר, קטן כגדול. תודה לך. תהיי בריאה ויום טוב. ביי

דודה שלי פאתיחה אומרת שהדברים הקטנים יותר חשובים מהדברים הגדולים כמו למשל שקית התה של הבוקר,ציפת הכרית בעשוייה כותנה ולא ניילון.סיר הבישול שממתין ליום שישי לבישול הקוקולה.ברכת הצפרא טבא של ילד השכנים שאתמול עזר לך לסחוב את שקית הקישואים מהשוק.חיוך של תינוק בטיפת חלב. את הדברים הגדולים נשאיר לאנשים "הגדולים" שבסופו של דבר ימותו והרימה והתולעת תנגוס מבשרם העבה.

אנחנו בני האדם , יצורים מורכבים ומסובכים הרבה יותר ממה שהמוח האנושי יכול לפנטז . למה ? ככה! בכל התחומים אנחנו מכירים בטוב רק באמצעות הרע . אפשר שאלה נוספת ?