בקר טוב לך אתאיסטית יקרה:

השרשור למטה כבר מתחיל לגלוש החוצה, אז נתחיל כאן חדש. את צודקת מאד בכל השאלות שלך. אנשים התחבטו בזה שנים ארוכות מאד. פילוסופים דנו בזה וכתבו ספרים על גבי ספרים. אם האלוקים הוא טוב, למה הוא מאפשר כאלו זוועות בעולם. אפילו הנביא ירמיהו שאל את אלוקים שאלות קשות כאלה, כיצד יתכן מצב של רשע וטוב לו וצדיק ורע לו. והתשובה היא פשוטה, דרכי הא-ל נסתרות. לו ידעתיו, הייתיו. כלומר, אנחנו אנשים בשר ודם שנמצאים באופן זמני ביותר כאן בעולם, מוגבלים מאד מהרבה בחינות. אין אנחנו יכולים להשתחרר ממימד הזמן למשל. יש לנו עבר הווה ועתיד. כיצד אם כן נוכל לתפוס במח שלנו מציאות של למעלה מן הזמן ? של כח עליון ? אין לנו את הכלים לכך. אילו הבנו מה זה אומר כח עליון, אולי היינו יכולים גם להבין למה הוא עושה דברים כאלה ואחרים. כתבת למטה שיש לך ידע ביהדות. האם למדת אי פעם את ספר החינוך ? האם למדת אי פעם את הרמב"ם ? תראי, אני נולדתי בבית דתי וכל החיים שלי דתי. ובכל זאת, פה ושם גם לי יש ספקות. בכל זאת, אולי הכל חרטא ברטה ? אולי נגיע לשמים ולא יהיה גן עדן ולא נעליים ? אולי סתם אני מקפיד על כל מיני דברים ולא יצא לי מזה שום דבר. פה אסור לאכול, בשבת אסור לנסוע, פה צריך לצום, ועוד ועוד איסורים. למה אני צריך את זה ? למה לא לעזוב הכל ולהנות מהחיים ? מצד שני, יש מחשבות אחרות. כיצד יתכן שאין שום משמעות לחיים שלי ? נולד אוכל ישן מת, וזהו ? אין שום משמעות מעבר לזה ? זה גם קשה מאד לקבל. את למשל מאד נחרצת באתאיסטיות שלך. אין אלוקים וזהו זה. איך את יכולה להיות כל כך בטוחה ? את יודעת כמה אנשים חכמים מדהימים בחכמתם מדענים מהוללים גאונים האמינו ומאמינים ? אז הם כולם טפשים ? לך אין שום ספיקות שאולי אולי אולי בכל זאת יש אלוקים ? יום טוב.

אני מדביקה כאן סיפור מאתר כפירה כלשהו, האם ההגיון הזה הגיוני ? הבוקר, היתה דפיקה בדלת. כשפתחתי אותה, מצאתי זוג מטופח ולבוש היטב. הגבר דיבר ראשון: ”שלום! אני ג’ון, וזאת מרי.” מרי: “הי! אנחנו כאן כדי להזמין אותך לנשק איתנו ליחזקאל ת’תחת.” אני: “סליחה?! על מה אתם מדברים? מי זה יחזקאל, ולמה שאני ארצה לנשק לו ת’תחת?” ג’ון: ”אם תנשק ליחזקאל ת’תחת הוא יתן לך מיליון דולר; ואם לא, הוא יקרע לך את הצורה.” אני: “מה? האם זה מן סוג מוזר של סחיטה מאפיונרית?” ג’ון: ”יחזקאל הוא מיליארדר נדבן. יחזקאל בנה את העיירה הזאת. יחזקאל שולט על העיירה הזאת, והוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. ומה שהוא רוצה זה לתת לך מיליון דולר, אבל הוא לא יכול אלא אם תנשק לו את התחת.” אני: ”זה לא הגיוני, למה…” מרי: “מי אתה שתטיל ספק במתנה של יחזקאל? אתה לא רוצה מיליון דולר? זה לא שווה נשיקה קטנה על התחת?” אני: “טוב, אולי, אם זה חוקי, אבל…” ג’ון: ”אז בוא אתנו לנשק ליחזקאל ת’תחת.” אני: “אתם מנשקים ליחזקאל ת’תחת לעיתים קרובות?” מרי: “ הו כן, כל הזמן…” אני: “והוא נתן לכם מיליון דולר?” ג’ון: “טוב, הממ, אתה לא ממש מקבל את הכסף עד שאתה עוזב את העיירה.” אני: “אז למה אתם לא פשוט עוזבים את העיירה עכשיו?” מרי: “אתה לא עוזב עד שיחזקאל אומר לך, אחרת אתה לא מקבל את הכסף, והוא קורע לך את הצורה.” אני: “אתם מכירים מישהו שנישק ליחזקאל ת’תחת, עזב את העיירה, וקיבל מיליון דולר? ג’ון: “אמא שלי נישקה ליחזקאל ת’תחת שנים, היא עזבה את העיירה בשנה שעברה, ואני בטוח שהיא קבלה את הכסף.” אני: “לא דברת איתה מאז?” ג’ון: “ברור שלא, יחזקאל לא מרשה את זה.” אני: “אז מה גורם לך לחשוב שהוא יביא לך את הכסף אם אף פעם לא דברת עם מישהו שקיבל?” מרי: “טוב, הוא נותן לך קצת לפני שאתה עוזב. אולי תקבל העלאה במשכורת, אולי תזכה בפרס קטן בלוטו, אולי תמצא שטר של 20 דולר ברחוב.” אני: “מה הקשר בין זה ליחזקאל?” ג’ון: “ליחזקאל יש 'קשרים'.” אני: “אני מצטער, אבל זה נשמע כמו משחק הונאה מוזר.” ג’ון: “אבל זה מיליון דולר, אתה באמת רוצה לקחת את הסיכון?” ותזכור, אם לא תנשק לו ת’תחת, הוא יקרע לך את הצורה.” אני: “אולי אני יכול לראות את יחזקאל, לקבל את הפרטים ישר ממנו…” מרי: “אף אחד לא רואה את יחזקאל, אף אחד לא מדבר עם יחזקאל.” אני: “אז איך אתם מנשקים לו ת’תחת?” ג’ון: “לפעמים אנחנו פשוט מעיפים נשיקה באוויר וחושבים על התחת שלו, ולפעמים אנחנו מנשקים לירחמיאל ת’תחת, והוא מעביר את זה ליחזקאל.” אני: “מי זה ירחמיאל?” מרי: “חבר שלנו. הוא זה שלימד אותנו הכל על לנשק ליחזקאל ת’תחת. כל מה שהיינו צריכים לעשות, זה להזמין אותו לארוחה כמה פעמים.” אני: “ואתם פשוט לקחתם את המילה שלו שיש יחזקאל, ושהוא רוצה שתנשקו לו ת’תחת, ושיחזקאל יתגמל אותכם?” ג’ון: “ מה פתאום? ירחמיאל קיבל מכתב שיחזקאל שלח לו לפני הרבה שנים, שמסביר על הכל. הנה עותק של זה; תראה בעצמך.” ג’ון מסר לי עותק של מזכר בכתב יד, בנייר מכתבים של ירחמיאל. היו 11 סעיפים: משולחנו של ירחמיאל 1. נשק ליחזקאל ת’תחת ותקבל מיליון דולר כשתעזוב את העיירה. 2. שתה אלכוהול במתינות. 3. כסח ת'צורה לאנשים שלא כמוך. 4. אכול נכון. 5. יחזקאל הכתיב את הרשימה הזאת בעצמו. 6. הירח עשוי מגבינה ירוקה. 7. כל מה שיחזקאל אומר הוא נכון. 8. שטוף את ידיך בצאתך מהשירותים. 9. אל תשתה משקאות משכרים. 10. אכול נקניקיה רק בלחמניה ובלי תוספות. 11. נשק ליחזקאל ת’תחת או שהוא יקרע לך את הצורה. יחזקאל אני: “זה נראה כמו נייר המכתבים של ירחמיאל.” מרי: “ליחזקאל לא היה נייר.” אני: “יש לי הרגשה שאם נבדוק טוב, יתברר שזה הכתב של ירחמיאל.” ג’ון: “ברור, יחזקאל הכתיב את זה.” אני: “חשבתי שאמרתם שאף אחד לא מדבר עם יחזקאל?” מרי: “עכשיו לא, אבל לפני הרבה שנים הוא נהג לדבר עם אנשים.” אני: “חשבתי שאמרתם שהוא הומני ונדבן; איזה נדבן קורע את הצורה לאנשים כי הם שונים?” מרי: “ זה מה שיחזקאל רוצה, ויחזקאל תמיד צודק.” אני: “איך הגעת לזה?” מרי: “סעיף 7 אומר: 'כל מה שיחזקאל אומר הוא נכון.' זה מספיק טוב בשבילי!” אני: “אולי החבר שלכם ירחמיאל, פשוט המציא את הכל.” ג’ון: “מה פתאום?! סעיף 5 אומר: 'יחזקאל הכתיב את הרשימה הזאת בעצמו.' וחוץ מזה סעיף 2 אומר: 'צרוך אלכוהול במתינות', וסעיף 4: 'אכול נכון' וסעיף 8: 'שטוף את ידיך אחרי שהייה בשירותים.' וכולם יודעים שהדברים האלה נכונים, אז השאר צריכים להיות נכונים גם.” אני: “אבל 9 אומר: 'אל תשתה משקאות משכרים', וזה לא הולך טוב עם 2, ו- 6 אומר שהירח עשוי מגבינה ירוקה, שזה פשוט לא נכון”. ג’ון: “אין ניגוד בין 9 ל- 2, 9 רק מסביר את 2, ובקשר ל- 6, אתה אף פעם לא היית על הירח, אז אתה לא יכול לדעת.” אני: “מדענים הגיעו למסקנה די מבוססת שהירח עשוי מסלע…” מרי: “אבל הם לא יודעים אם הירח הגיע מכדור הארץ או מהחלל החיצון, וזה אז הוא יכול בקלות להיות עשוי מגבינה ירוקה.” אני: “אני לא מומחה, אבל הטענה שהירח הגיע מכדור הארץ כבר הופרכה; וחוץ מזה, זה שלא יודעים מאיפה הגיע הסלע, לא הופך אותו לגבינה.” ג’ון: “אהה! כרגע הודית שהמדענים טועים לפעמים, אבל אנחנו יודעים שיחזקאל תמיד צודק!” אני: “אנחנו יודעים?” מרי: “בטח! סעיף 7 אומר כך.” אני: “אתם אומרים שיחזקאל תמיד צודק כי כך כתוב ברשימה, והרשימה נכונה כי יחזקאל הכתיב אותה, ואנחנו יודעים שיחזקאל הכתיב אותה, כי כך כתוב ברשימה. זה הגיון מעגלי, זה כמו להגיד שיחזקאל תמיד צודק כי כך הוא אומר.” ג’ון: “עכשיו אתה מתחיל לתפוס את זה! זה כל כך נפלא לראות מישהו שעיניו נפקחות לראות את האמת של יחזקאל!” אני: “אבל, אממ… לא משנה. מה הקטע עם הנקניקיה?” מרי מסמיקה. ג’ון: נקניקיות בלחמניה בלי תוספות. זו הדרך של יחזקאל. כל דרך אחרת היא חטא.” אני: "ומה אם אין לי לחמניה?" ג’ון: “אין לחמניה, אין נקניקיה. נקניקיה בלי לחמניה היא חטא." אני: “בלי קטשופ? בלי חרדל? מרי בשוק. ג’ון: “אל תשתמש במלים כאלו! תוספות הן חטא!” אני: “אז קערה של כרוב כבוש עם חתיכות של נקניקיה לא באה בחשבון"? מרי תוקעת את אצבעותיה באוזניה: “אני לא מקשיבה לזה! לה לה לה לה לה לה..." ג’ון: “זה מגעיל! רק סוטה יכול לאכול את זה!” אני: “אבל זה נהדר! אני אוכל את זה כל הזמן!” מרי מתעלפת. ג’ון תופס אותה ביד: “אם הייתי יודע שאתה אחד מאלה, לא הייתי מבזבז עליך את זמני! כשיחזקאל יקרע לך את הצורה, אני אהיה שם - סופר את כספי וצוחק! אני אנשק ת'תחת של יחזקאל בשבילך, יא חתיכת-אוכל-נקניקיות-בלי-לחמניות-ועם-קטשופ- ג’ון: “אין צורך לדבר!” ואז ג’ון גרר את מרי למכוניתם, ונמלט מהמקום.

נו באמת ולמה את פחות מבולבלת ? בגלל הסיפור של יחזקאל וירחמיאל ?