תסכול

לאחר שנים רבות של תסכול בקשתי מבעלי ללכת לייעוץ זוגי. בעלי מסרב בכל תוקף בטענה שהוא מודע שהוא לא מושלם, לא מוכן להשתנות, או לא מסוגל להשתנות. אני החלטתי להפסיק לקטר- כי זה לא יעזור, לא לדמוע יותר - כי לא מגיע לי, פשוט להתחיל לדאוג לעצמי. אבלה יותר במחיצת יילדי , נכדיי וחברותי והרחיב את חוג החברים, ופשוט על מנת לשרוד אכניס לי לראש כאילו בעלי נכה. מה דעתכם על הנ"ל? תודה.

יוכי שלום, נכון, אי-אפשר להכריח מישהו ללכת לטיפול, גם אם הצד השני (במקרה של טיפול זוגי) מאמין שזה נחוץ ונכון למען החיים המשותפים. אבל את יכולה ללכת לטיפול פרטני - זה יגרום לך לראות ולהבין דברים בצורה אחרת, וכתוצאה מכך לשנות דברים בהתנהלות שלך מול העולם ככלל, ובעלך בפרט. הרבה פעמים, כשאחד מבני המשפחה נמצא בטיפול (הורה או ילד), יש לזה השפעה נרחבת על יתר בני הבית. מה גם, שייתכן ובעלך יראה שאת מפיקה תועלת מטיפול אישי וירצה להצטרף ו/או ללכת לטיפול זוגי. הכי טוב, במקרה הזה, שתעשי את מה שטוב ונכון לך. אומנם זה לא ישנה את בעלך באופן ישיר, אבל זה בהחלט ישפיע עליו באופן עקיף. אני מסכימה איתך, שלפעמים יש תועלת בלקטר ולשחרר תסכולים, אבל לא כדרך חיים - זה באמת מאכזב יותר כשמקטרים, וזה נופל על אוזניים ערלות. אני מסכימה איתך גם בזה, שאת בהחלט יכולה להפיק הרבה תועלת מבילויים משותפים עם אחרים (משפחה וחברים). ובקשר למה שכתבת - כן, יש אנשים עם נכות רגשית. זה לא מעיד, בהכרח, על איזו הפרעה נפשית חמורה, אלא יותר על קושי להתחבר לפן הרגשי, וכתוצאה מכך נוצר קושי בהבנה רגשית של אחרים וביכולת להיות אמפטיים כלפי הזולת. HERA.