מתוסכלת לאחר אשפוז כפוי

שלום למי שמתעניין. אני הילה, בת 24, ולפני בערך חודש שוחררתי מאשפוז כפוי של שבוע וחצי במזרע. אני דווקא "ילדה טובה", מבית טוב ותומך שכל הסיפור נפל עליה ועל המשפחה כרעם ביום בהיר. הכל התחיל כשהתקבלתי לעבוד בכפר טיפולי לנפגעי נפש בשם כישורית. עבדתי שם במשרה מלאה במשך 5 חודשים בתפקיד מדריכה בצוות ערב. גם בעת קבלתי לעבודה וגם במהלך העבודה לא קיבלתי שום הכשרה או תמיכה שבהחלט נדרשת במקום עבודה מסוג זה. סבלתי מעומס עצום וכשהייתי חוזרת הביתה לדירת היחיד שלי בקיבוץ אליו עברתי בעקבות העבודה הייתי מתפוצצת מעומס של מחשבות ולעיתים נמנעת במכוון מאינטראקציה עם אנשים. לאט לאט התחלתי לעשן חשיש (בלבד, לא שום דבר אחר) בכמויות קטנות פעם פעמיים בשבוע עם חברים מהקיבוץ. ואז הפסקתי לישון. רק לאחר כמה ימים של חוסר שינה פניתי לחברה שהזעיקה גם את המשפחה. אני סירבתי לקבל טיפול תרופתי ולאחר מספר סירובים שלי לקבל טיפול אשפזו אותי בכפייה במזרע. הסיפור עוד ארוך, אבל כעת אני משוחררת ומאד מדוכאת. מרגישה שאיבדתי את כל מה שבניתי במו ידי, ומאד רוצה הכרה על כך שהסיבה העיקרית למשבר שהיה היא לא הסמים אלא העבודה העמוסה בכישורית ללא התמיכה הנדרשת, כי באמת שלא עישנתי הרבה. וכל הרופאים בטוחים שזו הסיבה. אז בעצם ידי כבולות ואין לי אפשרות להאשים איש מאשר את עצמי. יש עצות? תגובות? מישהו שמעוניין לחלוק חוויות? שמבין מה אני עוברת? אני אשמח לשמוע מאנשים שחווים או חוו חוויות דומות או מרופאים.

דבר ראשון סחטיין על האומץ,לא פשוט לחשוף את הסיפור האישי. זה מאוד מוכר לי,כל עניין הבריחה לתוך הסמים,ואני מקווה שהבנת שלסמים יש חלק חשוב בהידרדרות הנפשית,במיוחד שמשתמשים בהם כשהמצב כבר "רע"... ממה שכתבת זה נראה שהייתם צריכים לקבל הדרכה. הדבר היחיד שאני לא מבין,הוא למה הרצון להאשים מישהו,ובטח את עצמך??? לא עדיף במקום זה לנתב את כל המחשבות והיכולות למציאת דרך להשתקם?? להמשיך ולצמוח?? יש דברים שנאמרים באימייל בצורה יותר חופשית....

לפני הרבה מאוד שנים -איזה בחור תחת הפחדה ניצל אותי מינית . אפילו לא "הלשנתי עליו" אז ...והייתי בלחץ מהבגרויות .ועבדתי בשביל איזה פסיכולוג כבייביסיטר לבנו.החשבתי פסיכולוגיה מאוד מאוד אבל לא הפרדתי בין זה לפסיכיאטריה ואפילו הייתי סקרנית ורציתי "ללמוד" פסיכולוגיה.עשיתי את הטעות של חיי. הלכתי לאישפוז " לא כפוי" במחשבה שהם חכמים ו"יעזרו לי " זו הייתה הנפילה של החיים שלי. לא סלחתי לעצמי שנים רבות . והייתי שם חודשים . הורי החזירו אותי לחו"ל . אני הייתי ילדה אפילו יותר טובה ממך!!! כשיצאתי משם , ניסיתי לשכוח אבל בגלל שברחתי חזרה להוריי בחו"ל כל תוכניות העתיד המכובדות שלי " בגרויות ,צבא ..." הלכו פייפן. החלטתי להתחתן ולהביא ילדים ולשכוח הכל. אין כזה דבר , לא שוכחים ! א-ב-ל....עושים רציונליזציה!!! מה שהיה מת! אנשים גדולים וחשובים ממני עברו את זה ! יש כאלו מסכנים שזה חלק מחייהם ! אבל הפקתי לקחים ... האדם היקר לך ביותר, עלול לבגוד.. תלמדי לסלוח לאחרים( שכפו עלייך את האישפוז _ושאוהבים אותך מאוד, ולעצמך! אנחנו רק בני אדם. יש צרות גדולות יותר! ולא צריך ללכת רחוק כדי למצא אותם - אילו שאת עובדת איתם! מה הם פשעו שהם ככה? כל הפורומים האחרים -סרטן, בעיות גב ,מישהו בוחר לעצמו את הצרות ??? אבל תשמרי את האישפוז שלך בסוד - ביינך לאלו שכבר יודעים. רק פעם סיפרתי למשהי -ואני לא יודעת אם להצטער על זה או לא נורא שסיפרתי ...