אובדת עצות

אני בת 30 ויוצאת עם בחור בן 40 כחצי שנה. אני רווקה והוא גרוש. ראוי לציין שהוא גרוש כבר כ-5 שנים והיתה לו ילדה שנפטרה בגיל חצי שנה ממחלה ממארת. הקשר התחיל טוב, היתה מציאת חן ושפה משותפת בינינו עד שכחודש לאחר ההכרות מכרים של ההורים שלי שהם במקרה גם בני דודים של הבחור גילו שאני התחלתי להיפגש עם בן דודם והביעו בפני הורי את התנגדותם לקשר ואפילו המליצו להתרחק ממנו מכמה סיבות: 1. לטענתם, לקח בעבר כסף שלא שלו ועשה בו שימוש לא למטרה שלשמה אסף אותו. 2. לטענתם, הוא קמצן כרוני 3. לטענתם, הוא התנהג לאשתו דאז בצורה מחפירה. מאז, הורי (כמובן) מתנגדים לקשר נחרצות. למרות שהם לא הספיקו להכיר את הבחור, הם מתנגדים לקשר שלנו ולא מוכנים להכניס אותו לביתנו. בשלב זה עמדו בפני 3 אפשרויות: האחת, לעזוב אותו רק בשל השמועות/ההמלצות הללו. השנייה, להמשיך לצאת איתו כאילו לא אמרו לי כלום- להיות בת יענה ולטמון את ראשי בחול. השלישית, להמשיך לצאת איתו ולבדוק את מהימנות הדברים שנאמרו עליו. בחרתי בדרך השלישית. ההורים שלי מתנגדים לבחירה שלי נחרצות. הם טוענים שלדעתם השמועות הללו נכונות משום שהן מגיעות מבני המשפחה שלו (!) ובד"כ בני משפחה מגינים על קרוביהם ואם הם פתחו את הפה..כנראה שיש סיבות מספיק מוצדקות. בנוסף, כשאני אומרת להם שצריך לבדוק את השמועות ולשמוע תמיד 2 צדדים כדי להגיע להחלטה..הם טוענים שבכל מקרה אין עשן בלי אש. על רקע זה, במהלך הקשר נפרדתי מהבחור מס' פעמים וכל פעם חזרנו. כיום אנו שוב בקשר. חשוב לציין שסיפרתי לבחור אודות מה שאמרו עליו ועל הרבב שרובץ סביבו. לגבי הכסף שכביכול לקח (או שלא), הוא זעק וטען שלא היו דברים מעולם ואילו שמועות מרושעות. לגבי אשתו לשעבר, הוא תיאר מערכת יחסים קשה שלא היתה בה התאמה ולכן הפתרון היה גירושין. אני אובדת עצות. אני לא נביאה ולא שופטת ואינני מצליחה לדעת איפה האמת. מי דובר אמת? הבחור או בני המשפחה שלו/המכרים שלנו? בנוסף, בגלל שההורים שלי מתנגדים לקשר האווירה בבית עכורה ביותר (מריבות, בכי, אכזבה של הורי ממני ועוד). מה גם שככל שההכרות שלי מתארכת איתו, אני מזהה בו הרבה דברים טובים הקשורים בטוב לב, דרך ארץ, מתן צדקה ומוסר. וזה עוד יותר משגע אותי כי הטענות כלפיו היו בדיוק בתחומים הללו. אני עוד לא יודעת האם אני רוצה להנשא לו ולקשור את גורלי בגורלו אך אין ספק שכל המצב הזה רק מקשה עלי יותר . אני לא מצליחה לחשוב בבהירות וחשה שסלע כבד מונח על ראשי. אשמח לשמוע את דעתך בנושא – כיצד מתמודדים עם מצב שכזה? האם צריך להתבונן באדם לפי מי שהוא כיום או גם לפי מעשיו בעבר?

היי אובדת... את שואלת בסוף "האם לשפוט גם לפי העבר" = את בעצם מאמינה לשמועות האלה... לדעתי אם כבר שיתפת אותו במה ששמעת אז אין לך מה לחשוש כי הקלפים על השולחן. בקשר להורים שלך- מה ז"א "מאכזבת אותם"? במה?- בזה שאת לא עושה בדיוק מה שהם אומרים? הרי זה לא שהמצב אבסולוטי גרוע ואת לא עוזבת, את פשוט לא יודעת למה להאמין.... שלא לאמר שגם אם המצב גרוע אבסולוטית זו החלטה שלך בלבד וכשאני אומרת (רושמת...) בלבד אני מתכוונת ללחצים שאסור שיופעלו עלייך כי זה פשוט לא פייר ולא חכם! תראי, אני יצאת עד לא מזמן עם מישהו שצרך סמים ולא רציתי לעזוב.. מעשה מטומטם לכל הדיעות ועדיין זו ההחלטה שלי ומי שלא מעוניין לתמוך בי (אני לא מדברת על להצדיק אלא לתמוך!!) אני ממש לא צריכה להקשיב... מה השטויות האלו על האכזבה?- אני מבינה את היחס שלך אל ההורים ואת הלחץ שלך (מאד מאד) ומאמינה כי קשה מאד לעשות החלטה נבונה כשמופעל עלייך כזה לחץ.. אני הייתי יושבת בצורה רגועה (לא אחרי ריב) עם ההורים ואומרת משהו כמו "אמא ואבא יקרים, אני יודעת שאתם אוהבים אותי ורוצים בטובתי וגם אתם חכמים והדיעה שלכם נחשבת מאד בעיניי. עדיין אני חושבת שיש מקום אחרי ששמעתי אותה להפעיל גם שיקול דעת שלי ולתת צ'אנס ליחסים שלא בטוח יצליחו, אולי גם מסיבות אחרות.. כרגע אני לא מעוניינת להיפרד מהבחור ואין בכך להראות חוסר כבוד אליכם או אל דעתכם ולכן אני מבקשת שתישארו איתי בלב שלם בכל החלטה שהיא כי חשוב לי לעשות את המעשה הנכון, ולוותר עליו יכולה להיות טעות שאצטער עליה כל חיי"... (את יכולה להוסיף משפט כמו שאת לא רוצה לעשות לו עוול ולחשוד בו סתם, או להוסיף "כבדהו וחשדהו"- תגידי משהו שיראה להם שאת עדיין לא החלטת לשום צד ואת לא ממהרת להתחתן או משהו והם יכולים להירגע בינתיים... בנוסף רציתי לכתוב שאני גם התנהגתי אל האקס שלי בצורה מחפירה וגם הוא אליי... ככה זה כשלחוצים ורבים ועדיין גרים באותו הבית.. שלא נדבר על הלחץ של הילדה החולה מסכן.. היום אני בקשר מצויין איתו ואני ממש מתביישת באיך שהתנהגתי.. ככה זה... וגם שקמצנות וחמלה וכל דבר יכול להשתנות בעקבות מקרה כ"כ נורא כפי שקרה לו... זה אולי הדבר היחיד שבאמת יכול לשנות אדם... קמצנות... קמצנות נמדדת באיך שאתה אל אחרים לא בכמה מסעדות אתה אוכל.. אדם יכול להיות הנדיב מכולם ואף אחד לא יידע זאת לעולם... משפחה שלו... משפחה לא מספרת לזרים שהבן דוד (או מה שהוא לא יהיה שלהם) על הפנים (בלי קשר אם זו המציאות כמובן).. נא להטיל ספק... יש אינטרס אחרת לא היתה מילה... אף אחד במשפחה שלי לא יקרא למשטרה גם אם אני אהרוג מישהו אלא אם פגעתי בו קודם! מצטערת על התשובה הארוכה.. אל תתני לשום דבר לחבל ביחסים עם ההורים שלך .. בטח לא לטעויות שלהם עצמם! ספרי מה קורה..

לענתי שלום, קודם כל, את לא אובדת עצות, כי כל המהלכים שעשית עד כה נראים לי הגיוניים ונכונים, וגם הדרך בו את בודקת את האפשרויות מלמדת עלייך כעל אדם אחראי שיודע מה לפניו. גם אני, כמוך, חושבת שהאפשרות השלישית היא הנכונה. לעשות מה שלבך אומר לך ובו בזמן להאיר בזרקור על אותם "אזורים" שהמכרים המשותפים שלכם הכריזו וסימנו כ"נגועים". ובכן, יקירתי, אלה חייך ואלה בחירותייך והחלטותייך ואפשר לשמוע את ההורים ולהתחשב בדעתם אבל את ההחלטה על תוצאותיה את מקבלת, כי את אדם מבוגר ועצמאי ואחראי. אי אפשר לדעת ממה ניזונו המכרים המשותפים, מי האכיל אותם ובמה, מה האינטרסים שלהם, מהן אמונותיהן וכו וכו. רק את זו שיכולה לחיות עם הבחור (לא צריך להתחתן מהר, גם אם את בת 30 ולפעמים נורא נורא רוצים כבר לשים טבעת...) לבחון אותו, את יחסו אלייך, את הקשר והפתיחות שביניכם, את מה שהוא למד והפיק מכשלון נישואיו, איך הוא רואה את תרומתו (כי יש לו תרומה), ואיך הוא חושב ליישם את מסקנותיו בקשר שלו איתך ובנישואיו העתידיים, מה קורה במפלס הנדיבות שלו? שהרי אמרו לך שהוא קמצן כרוני? פשוט להמשיך איתו את הקשר ולפתח תקשורת ישירה והוגנת. אם הכול יילך כשורה, בהמשך גם הורייך יהיו מאושרים באושרך. אגב, יש הרבה זוגות שאחרי שילד מת, מתחילים היחסים להתערער ביניהם כי אז מתחדדים הרבה רגשות וצרכים שביומיום לא כל כך שמים לב אליהם. אישית, במקומך, כן היה לי מעניין לדעת על איזה רקע היו מחלוקות בין אדם שהוא בן זוגי לבין אשתו, איפה הוא חושב שטעה וכו. הדברים האלה מעידים על בגרות ועל צמיחה. אז שיהיה לך טוב ועדכני אותנו בהמשך. נחזיק לך אצבעות. מיכאלה.