תובנות חדשות
דיון מתוך פורום תמיכה הדדית
שלום לאנשי הפורום היקרים, קיבלתי מספר תגובות לא מבוטל, חלקן דרך הפורום וחלקן ישירות לכתובת המייל שלי. אני חייב לציין שהשיפור שחל אצלי במצב הרוח היה די מפתיע, שכן הסיטואציה נותרה בדיוק אותה סיטואציה. אולם העובדה שישנן מספר נפשות טובות שמבינות, כואבות ואף טורחות להקדיש מזמנן על מנת לתמוך ולחזק אדם שנותר עדיין בחזקת "אנונימי" ריגשה אותי וגרמה לי לחוש כחלק מקולקטיב ולא כאינדיבידואל שכל העולם פונה נגדו ורק נגדו. לאחרונה אני מנסה בכל כוחי להאבק בבעיית הדימוי העצמי שלי, והבטחתי לעצמי שאני אנסה לעשות זאת בלי טיפולים ובלי כימיקלים כלשהם. עם זאת אני מודה שברגעים מסויימים במהלך היום, בעיקר במקומות הומי אדם או מקומות צפופים, אני חש דוחה ורוצה להעלם חזרה אל המיטה שלי בבית, שם אני מרגיש מוגן ומשוחרר מעיניים בוחנות ומביקורת. למעשה הפנמתי כי כל מצב הרוח שלי וההתנהלות היומיומית שלי מושפעים במישרין מהדרך שבה אני תופס את עצמי באותו יום. אם אני מרגיש אהוב ורצוי - אני מקרין החוצה אור ושמחה. אם אני מרגיש דוחה ומיותר - אני חי בגיהנום עלי אדמות. אין ספק שהכל בסופו של דבר מונח בראש ובתבניות החשיבה שאימצנו לעצמנו, אולם החוכמה היא לדעת לאשש את מה שאתה חש עם התרחשויות מציאותיות. כי לדוגמא, אדם שהוא כעור מטבעו לא יצליח לשכנע את עצמו שהוא יפה ורצוי, שכן המציאות תטפח על פניו (סביר להניח שבמהרה) ותוכיח לו אחרת. אני חש לצערי כאותו אדם כעור... קשה לי להתגבר על זה. תמיד בהתמודדות מול בת המין השני אני אשכנע את עצמי שאין לה עניין רומנטי בה משום שהיא יכולה למצוא בקלות מישהו עדיף. ויכול להיות שזה לא ככה, אבל לצערי אני מפחד להיתפס בצורה מגוחכת ומעדיף תמיד להיכנע מראש ולהמשיך לתת לחיים להתנהל בערוץ שקט ומאייש, ושוב בחזרה אל המיטה המוגנת. אני חושש שאולי אני מפספס משהו בחיים האלו אבל מפחד לנסות לשנות את זה. ברור לי שזו בעיה פסיכולוגית קשה, אבל בתור אדם שהמעלה החיובית היחידה שהוא זוקף לזכותו היא האינטיליגנציה שלו, אני חייב לנסות ולפתור זאת לבד. מקווה לשמוע מכם, זה תמיד עוזר.
היי לך ...:) מוכרחה לומר שריגשת אותי נורא, אתה כותב נפלא...והפעם, היה זה גם התוכן, שלי ,כבן אדם, נתן כוח, "תדלק" אותי:) אני מאחלת לך שתמשיך בקו מחשבה זה, בסופו של תהליך ארוך תראה בהרבה יותר נקודות אור מנקודת חושך:) כי אחריי הכול, בוא נודה על האמת, לכולנו יש רגעים בחיים, בעת שופיניג בקניון, סתם בישיבה בבית... שבא לנו לחזור למיטה הנוחה והמוגנת שלנו ולהישאר בה , הגדולה שלנו כאנשים, היא להפוך מחשבות אלה,למינוריות ביחס לחיים עצמם ולהבין שהחוויה הקיומית קשה היא, אך נסבלת וכשהיא מתחילה להיות מובנת יותר, היא יכולה להיות כייפית /מרתקת וכו'... שבת שלום , ותודה על ששיתפת אותנו , זה משמח נורא נורא. מיכאלה
