שינויים תכופים
דיון מתוך פורום תמיכה הדדית
שלום רב, אני בת 30 בערך ודי בפלונטר. התחלתי את ניסיוני התעסוקתי לפני כ-7 שנים. סיימתי תואר ראשון ודי לא מצאתי עצמי בשל בעיית בטחון והערכה עצמית ירודה וכן בשל תנאי השוק. עבדתי במקום שאינו תאם את כישוריי ולאט לאט אזרתי אומץ והמשכתי ממקום למקום. בהתחלה לא הייתי מסוגלת להיות במגע עם קהל כי הייתי נלחצת,מאדימה, ומאבדת את עצמי ביחוד מול קהל שנראה לי "אינטיליגנט". בכלל,לדעתי יש לי בעייה עם אנשים חכמים כי זה משהו שתמיד הרתיע אותי בשל החשיבה שאני הרבה פחות. אני מרגישה שהעצמתי את כוחו של אחר ולכן,תמיד היה נראה לי שאני לא מתאימה כמו ש-x יכול להתאים. נטייה הרסנית שכזו. עבדתי כשנתיים במקום הראשון ואז הוא נסגר... עבדתי כ-3 חודשים במקום אחר-די במקביל ועזבתי כי לא היה טוב... עבדתי בעוד מקום כחצי שנה וגם משם עזבתי כי לא היה טוב... עבדתי כשנה במקום אחר ואז הוא נסגר... עבדתי כ-3 שנים במקום אחר....לא היה לי טוב ועזבתי... כיום אני במקום חדש...כמעט שנה.. אני שוב חשה שרע לי ואני רוצה לעזוב!!! אך כ"כ קשה לי לעשות הצעד כי נראה לי שפשוט המעגל סגור ותמיד ארגיש כך. יתכן,ומקריאה ראשונית נראה לך שהבעיה קיימת אצלי כי התחלופה יחסית גבוהה אך קיים "הסבר הגיוני" לגמרי בעזיבות הנ"ל כי בכל מקום הייתה בעיייה ענקית שבגינה עזבתי את מקום העבודה. אני תמיד מרגישה איזה צורך להסביר עצמי כי אין לי מושג אם אני "נורמלית" אם לאו... אולי כי איני מעריכה עצמי ולכן אני תמיד בפלונטר - האם אני או שמא כל אחד היה נוהג כך? על פניו,אני מרגישה שהתחלופה "מוצדקת" ואיני אשמה בכך. ומצד שני,עד מתי אמשיך לרדוף אחר הצדק והניסיון לחוש טוב ובטוח?? עייפתי ממסכת החיפושים,הראיונות,הרצון ללמוד שוב הכל מחדש.... אך איני רואה מוצא...כי בפנים אני ממש סובלת. עד שסופסופ ראיתי טיפת אור שינו לי את התפקיד כך שגם אם אחפש את הגורם אצלי לשינוי האחרון אני מגלה שאני לא ממש "הכתובת".... איך אפשר לארגן את מחשבותיי? את מצבי התעסוקתי? איני צעירה ואיני מרגישה בטחון לקפוץ ממקום למקום...לא נוח לי ביחוד מהחברה שכמובן מרימה גבה למשמע כל שינוי מקום ואני תמיד בסוף מרגישה לא בסדר!!!!! אני שומעת לא פעם שאם לאדם חוזרת "בעיה" ממקום למקום אז כנראה עליו לבדוק את עצמו - כשאני מנסה לקרוא המצב בצורה אובייקטיבית וחוזרת אחורה לכל המקומות אני מגלה 1.המקום אכן לא הלם את כישוריי 2.המצב היה בלתי נסבל לחלוטין(מעשי מירמה מצד המנהל האישי -דבר שהגיע גם להרשעה במשטרה....) /פשיטת רגל וכד'... האם אני "נשמעת" לא בסיידר? לא משתלבת? ביקורתית מדי?? אולי בכלל מפונקת?? אשמח לשמוע כל עיצה ממך. וכן,לדעתך,האם כבר היום לנסות שוב את מזלי בחוץ או להבין חד וחלק שזה המצב אם מפאת מזל או עניין שבאופי ולהישאר במקום הנוכחי שאינו מזהיר מבחינתי בכלל!!!!
היי ליאת, ראשית כל, אני מציעה שתשאירי את הודעתך גם בפורום הבא (אלא אם כבר עשית זאת): http://www.doctors.co.il/xFF-List,xFI-428,m-Doctors,a-Forums.html אם היית כותבת, שב-7 השנים האחרונות החלפת 3-4 מקומות עבודה, זה היה נשמע אחרת מאשר 6 (כולל הנוכחי). אני מבינה שהיו גם קשיים אובייקטיביים, אבל אני מתארת לעצמי שלא היית העובדת היחידה שנתקלה בהם. השאלה היא, אם עובדים נוספים עזבו כמוך, בגלל הקשיים הללו, או שמא את היחידה שעזבה כל פעם את מקום העבודה? זה יכול לתת סוג של כיוון לשאלה שלך "האם אני לא בסדר?" בנוגע לעניין של ההערכה והבטחון העצמיים הנמוכים שלך: אם זה עדיין אישו מרכזי, ואת מרגישה שזה עדיין לא מאפשר לך להתקדם, יש כל מיני דרכים לטפל בנושא (טיפול, מאמן אישי, סדנאות לאסרטיביות ועוד). ליאת, יש לי שאלה - הגדרת לעצמך פעם מהן הציפיות שלך מעצמך וממקום העבודה שלך? אפילו לשבת עם עט ונייר, ולהכין רשימה... יהיה לך קל יותר להבין אח"כ מה ריאלי ועל מה צריך להתפשר. מאחר ואיני מכירה אותך, ודאי וודאי שאין לי שום כוונה להצדיק אותך או לטעון בלהט שרק את "אשמה". ואני גם לא יכולה לספר לך אם את מפונקת מדי או לא. אבל, ואני נוהגת לכתוב את זה כאן הרבה - "אשמה" היא מילה שנאי לא ממש אוהבת, אני נוטה להסתכל על דברים בכיוון של נטילת אחריות אישית (עד כמה שמתאפשר כמובן). אז גם אם, ורק לצורך העניין, התחלופה הגבוהה של מקומות העבודה נובעת ממך - זה לא עניין של אשמה או להיות לא בסדר. זה עניין של בדיקה עצמית ולקיחת אחריות. תבדקי מהן הציפיות שלך. תשאלי את עצמך: "מה צריך לקרות כדי שיהיה לי טוב במקום העבודה? מה אני יכולה לתרום בשביל זה, ומה תלוי באחרים?" בהצלחה, הרה.
