ייאוש מוחלט!!!
דיון מתוך פורום תמיכה הדדית
היי הרה. אני חייבת עידוד/תמיכה/עיצה חכמה בבקשה. עבדתי כ-3 שנים בחברה גדולה עם תנאים מצויינים אך הרגשתי שמיציתי עצמי והנה הגיע הזמן לעזוב.... נכנסתי למקום חדש בתפקיד ממוצע מינוס ו"קודמתי" - המקום ממש אבל ממש מזעזע אפחד לא יודע כלום,שום דבר לא ברור,הכל כ"כ זרקני ובאמת שאיני ביקורתית מדי אלא מנסה לתאר המצב כמות שהוא!!! מה גם שאין לאפחד מוטיבציה להנחות או לתת לך חשק להגיע לעבודה כי הייאוש שם חוגג!!!! אני מנסה לא להישבר אם כי אני אוטוטו מרגישה שזה קורה. אני מגיעה מאוד מדוכאת הביתה,עצב בעיניי ,הדבר פוגם בזוגיות שלי ובכלל. ממש רע לי בזמן האחרון. אני מתוסכלת כי הרעיון היה להיכנס להריון ולהשתחל איכשהוא למקום הנ"ל עכשיו כשאני שוב רגל אחת בפנים ורגל בחוץ אני חוששת מלנסות להיכנס להריון ולהישאר מחוסרת עבודה. יש לציין,שאין לי כוחות נפשיים לנסות מזלי במקום חדש מה גם שכפי שאני מכירה את שוק התעסוקה אין לי ממש אופטימיות!! מה עושים? ממש נמאס לי.
שלום לך. אני ממש מכירה מצב כזה מקרוב. פעם גם הייתי בעבודה שלא נתנה לי חשק לבוא ליום למחרת,הייתי מגיעה הביתה מתוסכלת ואת כל הכעס הייתי מוציאה על בעלי ואז- באופן טבעי גם הזוגיות נפגמת. יקירתי,מה שעלייך לדעת הם שני דברים חשובים שבכל אופן לי הם מאוד עזרו: 1. אם תמשיכי לשקוע בדכאונות ובכמה שרע לך המצב רק יחמיר ושום תועלת לא תצא לך מזה 2. את צריכה לחשוב ולומר לעצמך : האם המשכורת מספקת אותי? אם כן אני ממליצה לך להישאר שם למרות כל הזוועתיות שרובצת שם,תנסי פשוט לבלוע את הרוק.. כי היום נורא קשה למצוא עבודה..מנסיון,אז עדיף שלפחות פרנסה תהיה,שכן אם לא עבודה ולא פרנסה אז באמת -אבדנו!! לכן עלייך להבין זאת,ואם גם השכר לא כ"כ משביע רצון,הרי שלאט לאט תחפשי לך עבודה שאולי השכר בה נמוך יותר אבל יהיה לך שם שקט נפשי-שהוא מבחינתנו כרגע הכי חשוב,ושזו תהיה עבודה שתמצי את יכולותייך בה. אני יודעת שהדגשת שאינך רוצה לחפש עבודה אחרת,אך כדי לא לשקוע בביצה הזו את חייבת את זה לעצמך. אי אפשר "להיתקע" במקום עבודה זוועתי ולקבל עצה או שיהיה איזשהו קסם ופשתאום הכל יהיה טוב. שינוי חייב להיעשות כאן,אם תרצי תוכלי גם להתכתב איתי במייל האישי שלי ואתן לך עצות נוספות ,שלא כ"כ מתאים לי שיראו אותן כאן בפורום [email protected] אז בשמחה את מוזמנת להשאיר הודעות ומבטיחה לחזור.. ביי ביי מקווה שעזרתי
היי מלי, לפני שעזבת את מקום העבודה הקודם, עשית בינך לבינך טבלת בעד/נגד? או שפשוט החלטת "להחליף טריטוריה" ויהיה מה שיהיה? זו בעיה להתחיל במקום חדש, אחרי שעוזבים מקום שמספק תנאים טובים וחברים רציניים לעבודה; יש ציפיה (סמויה או גלויה) שככה זה בכל המקומות. ככל שהמעבר חד יותר, כך קשה יותר להסתגל (וזה ככה בהרבה תחומים בחיים). לפעמים צריך להנמיך את הציפיות לרף כזה, שהן תהלומנה את המציאות. וכן, אני מסכימה, לפעמים המציאות מאכזבת. אבל מלי, עד כמה שזה קשה, תנסי להפריד בין העבודה לבין החיים הזוגיים שלך... אני מבינה שקשה לך ושאת מתוסכלת, אבל תנסי לראות את הבית כמקום לנוח בו ולהירגע. כשאת יוצאת מהעבודה, קחי נשימה עמוקה ותנסי לעשות סוויץ' בראש - תשאירי מאחורייך את כל הבלגן והזרקנות... קחי לך את הזמן בשביל זה עד שאת מגיעה הביתה. וכשאת פותחת את הדלת, תזכרי שאת חוזרת למקום שלך, שבו אין כזה בלגן ואין כזה זלזול. אולי את היחס של האנשים לעבודה שלהם את לא יכולה לשנות, אבל את בהחלט יכולה לתת כתף ולשמור על הזוגיות שלך. ושאלה - אין לך אפשרות לחזור למקום שעזבת? גם אם את מרגישה שמיצית את עצמך, זה לפחות מקום שמבטיח לך עבודה נעימה יותר, ללא תסכולים וייאוש. וזה רלוונטי גם לגבי המחשבות שלך על הבאת ילד לעולם. הרי ידוע כבר, שהמצב הנפשי של האם משפיע על התפתחות העובר... ועדיף אמא שקצת משעמם לה בעבודה מאשר אמא מתוסכלת ומיואשת. הרה.
אולי לא הבנת אותי נכון - בעבודה הקודמת הייתי גם לקראת סחיטה נפשית בשנה האחרונה ולא יכולתי לסבול את עצמי....לכן,עזבתי -זה היה טו מאץ עבורי. אני מרגישה שיש לי איזה תחרות התשה עם עצמי כאילו שום דבר לא ישבור אותי וכך אני מושכת זמן אולי בשל חוסר הערכה ופחד משינוי זה מה שמפחיד כעת-שוב למשוך למרות שאני רואה את הרע בהתגלמותו מתחילת הדרך אני לא ממש יודעת איפה לשים את ה"אשם" - בי כביקורתית/מתנשאת או כבוחרת מקומות עבודה שאכן אינם הולמים את כישוריי ולכן התסכול מתעצם!!! מחד- אני באמת לא מבינה איך אני יכולה להיות אשמה אם אני מנסה מכל הלב להיות בסדר, ועדיין התחושות מסביב וההתנהלות כזו מזויעה....באמת לא מקום נורמלי...ולא רק אני טוענת כך... מצד שני-אם זה חוזר על עצמו אז אולי אני לא בסיידר??? אגב,בכל מקום הייתה סיבה מאודדד מוצדקת -על פניו לדעתי כל אחד היה חושב כמוני לכן,אני צריכה עיצה אובייקטיבית - לנסות לראות דרך תגובה של מישהו אחר כדי לנתח את מקור הבעיה. זה מטריד אותי מאודדדד - האם אני הורסת לעצמי או שפשוט מדובר בחוסר מזל מתמשך.?..
