להרה

היי מה שלומך ? אצלי לא טוב חזרתי הביתה מהעבודה מרוב תסכול.. לאיודעת מה היה לי היום פשוט לא הצלחתי לתפקד חשבתי על הבחור שאני תמיד מדברת עליו חשבתי על העבודה שהיא קשה חשבתי על היחיים ומה יהיה בהמשך... והייתי מתוסכלת, כל כך קשה לי בעבודה ורק התחלתי אין אפשרות שאני יכולה לצאת לתפקיד אחר היום המנהלת שלי אמרה לי שזה לא אפשרי רק אחרי חצי שנה לעבור לתפקיד אחר. אני עובדת בחברה טובה כנציגת שירות.. אבל זה לא קל קשה מאודדדדדדדדדד הרה מה אני כבר עוד יכולה לבקש? הכל רע גרוע אצלי , מדוע ? אגב היום שינו לנו את המקומות שלנו =מה שאומר שאני יהיה באגף אחר לגמרי ויותר אני והוא לא נפגש... את קולטת שיותר אנחנו לא נפגש לא בפאב ולא בעבודה... זה נגמר הרה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אין לי כוח לכלום , פשוט ככה.......... אם הייתי יודעת שהחיים כאלו קשיים הייתי מבקשת לא להגיע אלייהם..

אהלן. אני לא מכירה אפילו בן-אדם אחד, שחוזר כל יום מהעבודה במצב רוח טוב. כי לפעמים יש פחות מוצלחים בעבודה - גם אם לכאורה זה היה "סתם" עוד יום רגיל. אנחנו בני אדם, לא מחשבים - אנחנו מושפעים מהרבה דברים, שלא תמיד אנחנו מודעים אליהם בכלל. ואז קורה, שגם דברים כמו עבודה, חברים, תחביבים וכו' מתסכלים אותנו או סתם גורמים לנו להרגיש רע. כשמתחילים עבודה חדשה, ולא ממקום של ניהול, צריך לקחת בחשבון שמטפסים בסולם בקצב מסוים. לפעמים הקצב תלוי בכישורים וביכולות של העובד, ולפעמים מקום העבודה מגדיר מהם התנאים לקידום. ככה זה. אפשר לקבל את זה ואפשר לא, אבל זה לא ישנה את התנאים במקום העבודה. דנה, אני קולטת שעושה רושם, שיותר לא תיפגשו. נדמה לי, שלך קשה עם זה, ואת עוד לא ממש מעכלת את זה... וזה בסדר, אבל זה בכלל לא סוף העולם. אולי להיפך? אולי זה רק יעשה לך טוב עם הזמן? הבעיה עם החיים היא, שאף-אחד לא מבקש אותם... אנחנו פה כי ההורים שלנו רצו אותנו פה. ובבוא הזמן אנחנו הופכים להורים, כי ככה אנחנו רוצים. וגם אנחנו לא שואלים (בעיקר משום שזה בלתי אפשרי) את ילדינו לעתיד, אם הם רוצים להיוולד או לא, נכון? אבל מאחר שאנחנו כבר פה, הכי נכון זה פשוט לחיות את ועם מה שיש ולהפיק מזה את המיטב.