שאלה@
דיון מתוך פורום תמיכה הדדית
אבקש אם תוכל לקרוא את דבריי ולנסות להבין מה הגורם לבעיה.... אני בת 30 מרגישה תקיעות נוראית מבחינת קריירה ותעסוקה. סיימתי תואר ראשון לפני כמה שנים ומאז סיום התואר אני מרגישה שבשל פחד/חוסר בטחון בחרתי בתחומי עיסוק שאינם מתאימים לי מבחינת רמה אישיותית. יש לי פער בין מה שאני בוחרת לעשות לבין מה שאני חשה בפנים ואולי מקרינה מבחוץ ואולי בשל כך אני ממש מוטרדת. בשנים האחרונות עבדתי בכ-6 עבודות.מעולם לא פוטרתי אלא עזבתי תמיד מיוזמתי אלא אם היו קיצוצים בחברה וכולם עזבו. בכל מקום עבודה,נשארתי והתמדתי אך השריתי תמיד תחושה שאין התפקיד הולם את כישוריי....שהתפקיד "קטן" עליי וכך נגזר עליי להישאר (בשל מצב עגום בחוץ,כסף..רצון לעזור למשפחה וכו...) בפועל, נשארתי גם 3 שנים במקום אחד על אף האמירות הנ"ל... אני מנסה להבין כיצד בן אדם יכול לחיות בשלום אם הוא חש משהו ומתנהג אחרת... יש לי אלפי תסכולים מהמצב ואני לא יודעת האם לשים האשם בגישה ומכאן אי ההצלחה או דווקא במקומות אליהם הגעתי שם לא יכולתי לצמוח או להפיק את המיטב. לדוג':אני עובדת כעת במקום שלדעתי אנדרלמוסיה אחת גדולה,זרקנות,אי אכפתיות,שינויים בלתי צפויים בקיצור - רחוק מלהיות מה שציפיתי טרם הכניסה לתפקיד ניסיתי להשתנות ולתת המיטב אם כי כרגיל...הבנתי שהתפקיד אינו דורש מדי ולא מתאים לי מבחינת כישוריי,חשבתי אתחיל מלמטה ואצמח משם כי מדובר בסה"כ במקום מסודר..(כך חשבתי..) בפועל,אני משתגעת מחוסר הרצינות שבמקום...מחוסר הפרגון הרכילות,אי המקצועיות והזרקנות כלפי הלקוחות. אני שוב נמצאת במערבולת - האם זה חוזר על עצמו בשל הגישה ה"מתנשאת..המזלזלת..." שלי או מעודף רצינות וראש גדול שאינם באים לידי ביטוי כי אין איך לנצל את הפוטנציאל... האם רוב מקומות העבודה פשוט "אטומים" ולא מנצלים את כח האדם למטרת ייעול?? האם עצם הביקורת שלי לשפר את המצב מעורר אנטגוניזם כי....לא אוהבים ביקורת? אני חדשה.? תפקיד זוטר??? או שוב בגלל שכך הם הדברים ובמקום אחר טוב יותר כן יקבלו את דבריי ואף יתעלו אותם לכיוונים פוריים. ובקיצור,איני יודעת מה השלב הבא בו עליי לפעול... מנסה לנתח את פני השטח ועייפה מכך... רוצה כ"כ להצליח ולחוש סיפוק מרגישה שהדרך חסומה....כבר די הרבה זמן... אין בי כוח להתמודד מחדש למרות שהועברתי לתפקיד אחר לאחרונה שממש מחייב זאת מבלי להתוות כללים או לעבור הכשרה מינימלית... האם עליי לעשות סטופ ולשאול "האם אצלי משהו לא בסדר.." כשאני מנסה לענות אני אומרת איך יכול להיות....אם כל מי שמסביבי רק מקרקר וטוען שהכל חרא!!! אז כנראה אני לא היחידה שרואה את השלילי שמתפרץ..הוא אכן קיים. אבל כמה עוד....?? איך מתמודדים עם תחושת ייאוש כזו.? האם לכך נועדנו? להתרגל לסבל הזה? האם אני מגזימה ומעצימה את תחושותיי באשר למקום עבודה? הדבר שהכיייי חשוב לי בחיים זה למצוא מקום נורמלי שאוכל לתת מעצמי ולנצל את כישוריי.האם זו בקשה מוגזמת????
שלום עינת, לפני הכל, אני לא ממש בעד חיפוש אשמים (בין אם בסביבה ובין אם האשמה עצמית)... אני תומכת בנושא של לקיחת אחריות אישית על החיים ועל מה שקורה בהם. אז אני לא מתכוונת להאשים אף-אחד בשום דבר. אם היית כותבת שהחלפת עבודה אחת או שתיים, הייתי חושבת שאולי מקור העניין נמצא במקומות העבודה. אך מאחר שכתבת שהחלפת כבר 6 עבודות, אז כנראה שיש בך משהו שמתנגד. וזה המקום לקחת אחריות אישית ולבדוק מה את באמת מצפה מעצמך מבחינה מקצועית? מה את חושבת שאת יכולה לתת מעצמך ברמה המקצועית? וכמובן להבין, שנדיר שמקום עבודה מסוים נתפר בדיוק לפי המידות של כל העובדים בו; צריך להתפשר ולקבל את העובדה, שככל שיש יותר עובדים במקום מסוים, כך סביר להניח שתמיד יהיו כאלה שיהיו מרוצים יותר או פחות. ואת יודעת, את משתגעת ממה שקורה במקום העבודה הנוכחי שלך... את יכולה להחליף שוב מקום עבודה, ואת יכולה להחליט שאת תעשי את המיטב, ושאחרים יעשו מה שבא להם, למרות שהאווירה והיחס הכללי כלפי לקוחות לא נראה לך רציני ולעניין. בגדול? זו הבעיה של מקום העבודה, שיפסיד לקוחות אם היחס כל-כך מזלזל. אני מניחה שאת יודעת מה פירוש המילה ביורוקרטיה... זה קצת עונה על מה שכתבת על ניצול יעיל של משאבי אנוש. וכן, אנשים לא אוהבים ביקורת (בעיקר לא כשהיא מגיעה ממישהו חדש ו/או זוטר)... זה מעורר בהם יחס של "מה הוא/היא כבר מבין/נה?" ולעתים קרובות זו טעות. אבל שוב - זוהי הביורוקרטיה ללא מסיכות. עשית פעם מבחן התאמת מקצוע (מבחן השמה)? אני לא טוענת שזה תמיד פותר את הכל, אבל זה בהחלט יכול לתת לך כיוונים שלא חשבת עליהם... וזה בהחלט יכול להסביר את הפער שאת כותבת עליו. הרה.
