להרהההההה התגעגעתיייייייייייייייייייי
דיון מתוך פורום תמיכה הדדית
הרה יווווווווווווווווווווווווווווווווווו התגעגעתי נורא זוכרת אותי ???? האמת לא הייתי בבית חודשיים הרגשתי שהחיים שלי בסכנה... הייתי קצת אצל סבא וסבתא התרחקתי מכולם....חזרתי עם קצת יותר כוחות התקבלתי לעבודה חדשה (אותה עבודה שהבחור שאני מאוהבת עובד בה)תפקידים שונים לחלוטין... זה נורא להיות שבורת אהבה.. הרגשתי שאני הולכת לאיבוד. עדיין קצת קשה לי לפעמיים אני מוצאת את עצמי בוכה המון ומתגעגעת.. אין לי מושג למה אפילו?! אתמול הוא שלח לי ברכה על סליחות לא עניתי לו, משום שהוא לא התכוון אישית אליי מסתבר שלכולם הוא שלח את אותו הודעה -לחברה שלי גם שלח) התעלמתי... החלטתי שאני לא רוצה לדבר איתו לחלוטין...אפילו לא שלום,למרות שאני לא בן אדם כזה אבל הוא כל כך פגע בי והמשיך עודדדדד ממה שסיפרתי לך... אז למה אנחנו צריכים לדבר? הוא הרי לא מכבד אותי(כנראה).הפתרון בשבילי שלא נדבר בכלל גם לא שלום ולא בי מיותרררררררררר. ראיתי אותו בעבודה שרק התחלתי ביום חמישי הוא בא להגיד שלום חפוז ובקושיי עניתי לו. את חושבת שזה בסדר או ילדותי? אני עושה את זה כי כשאנחנו מדברים שלום או בי כמו שבעבר סיכמנו שזה רק מה שיהיה , תמיד מתאספים עוד ועוד מילים.. ואז אני מוצאת את עצמי שוב מבולבלת ממנו(ממשיכה להתאהב בו) ככה שאנחנו לא מדברים קל לי יותר. לפפני שבועיים ראיתי אותו עם איזה בחורה בפאב מול העיניים שלי ,היה זוועה הוא הבין שאני די נפגעתי מזה ששלחתי לו הודעה , זהו הכל נגמר בינינו לא רוצתה איתך כלום יותר" הוא התקשר אליי ואמר לי שעשה את זה בשביל שאני אקנא . הסיפור לא לא לא נגמר... מתסכל אותי להמשיך ככה...אני עדיין אוהבת אותו וקשה לי להמשיך הלאה אבל לצערי אני לא מצליחה להמשיך בחיים שלי.... למרות הקושי אני ינסה להיות חזקה ולתת צאנס להמשיך הלאה למרות שנורא קשה לי הכיפור הזה נתן לי זמן למחשבה הבנתי כמה אני חייבת בשבילי להמשיך הלאה... וזה אומר להחליט שנגמר,אבל הרה משום מה כל מה שאני מנסה עם זה ש חודש לא יצאתי למקום לפאב כי הייתי רחוקה.. אני עדיין רוצה בו אני כבר מתביישת להגיד שאני רוצה אותו, כולםםםםםםםםםםםםם צוחקיים אליי ..... שדי שעליי להפסיק ....הלוואי ויכולתי... איזה כיף שאני פה עכשיעוו נוכל לדבר...... שבוע טוב וחתימה טובה ממני דנה
זה טוב שהתרחקת קצת מהכל, וזה טוב שיש לך את סבא וסבתא שאת יכולה להיות אצלם בתקופות קשות. מזל-טוב על העבודה החדשה!!!! אני חושבת שזה צעד חשוב מאוד מבחינתך, אחרי ששנה שלמה לא היית מסוגלת לעבוד. ואולי זה נראה צעד קטן, אבל את יודעת מה אומרים - "גם מסע של אלף קילומטרים מתחיל בצעד אחד". כן, כולם שולחים היום ברכות לחגים בצורה מרוכזת דרך ה - SMS. גם אני קיבלתי כמה כאלה, וברור לי שזה לא מיועד אליי אישית. ומצד שני, נחמד שמי ששולח ברכות מרוכזות חושב גם עליי. תנסי להסתכל על זה ככה. אני חושבת, שברגע שתחליטי ותרגישי שאת חזקה מספיק, תוכלי לומר שלום כשאתם נתקלים זה בזו בעבודה. כל זמן שאת מרגישה שזה קשה לך - את לא חייבת. זה לא ילדותי (אלא אם זה עניין של פרינציפ נטו). אז זה בסדר שתתנהלי בקצב במתאים לך, ושאת מרגישה איתו בנוח. תגידי, דנה, בשביל מה את צריכה מישהו שעושה לך דרמות רק בשביל שתקנאי מצד אחד, אבל שלא יודע מה הוא רוצה מעצמו מצד שני... בינתיים הוא משיג את מה שהוא רוצה (לגרום לך לקנא או סתם להרגיש רע)? אני לא שואלת את זה בשביל להעביר עלייך ביקורת, אלא בשביל שתשאלי את עצמך את השאלות הללו... שתחשבי עליהן לעומק. וכן, אני יודעת שככה את מרגישה ושיש כאן סתירה בין המחשבות לרגשות. זה קשה. אני מסכימה איתך. אבל עדיף שיהיה קשה עכשיו, אפילו קשה מאוד, ושהסיפור הזה יסתיים. אחרת זה לא יסתיים כל-כך מהר, וככל שיעבור יותר זמן, זה יהיה קשה יותר. תשאלי את עצמך אם את רוצה לראות את עצמך, בעוד 5-10 שנים מהיום, עדיין תקועה בתוך הפלונטר הזה... כולם צוחקים עלייך? שיצחקו! זה לא נעים, אבל עד שהם לא יהיו בנעליים שלך, הם לא באמת יוכלו להבין מה עובר עלייך. אבל תנסי לומר להם, שאת לא צריכה שהם יצחקו עלייך, אלא שיתמכו בך, כי זה מה שחברים עושים - תומכים ועוזרים, ולא צוחקים על מי שנמצא במצוקה. שבוע טוב, הרה.
