להרה
דיון מתוך פורום תמיכה הדדית
היי הרה מה שלומך? בקשר לשאלתך לפניה לפסיכיאטר,אין לי כרגע תקציב ואסור שהורי ידעו על זה. ברור לי שברגע שיהיה לי זה הדבר שאני יעשה איתו. הרה עכשיו תקף אותי פחד חדש,החשש שמה יהיה איתי עוד 20 שנה. אתמול בלילה עשיתי חושבים ובאמת היבנתי שאני לא מסוגלת לעשות תואר,למרות העצב והתסכול לא נולדתי לזה יש לי הרבההההההההה מה להשלים ולא אוכל להצליח...(התייעצתי עם היועצת היא אומרת שלדעתה בגרות יכולה להיות אבל לא עם ציונים שמאפשרים לתואר)היא המליצה לי דרך אחרת... מקצוע.גם פה בכיתי המון המון..............הרסתי לעצמי תחיים. בחיים אני לא יהיה מאושרת החיים שלי כבר אני רואה איך הם יהיו.. מפחיד,רציתי לשפר בגרויות ואז לעשות תואר שיפתחו לחיי דלתות, ולא לחיות כמו בעבר שלי ,אבל לא יכול להיות.שינוי. וקשה לי,מה אני יעשה עכשיו, היועצת לא המליצה לי להיכנס לזה היא אמרה שזה יהיה עליי כבד ביותר וכדי לוותר,היא הסבירה לי שלרוב במכללה אנשים שלמדו יודעים ללמוד יש להם נסיון,ולי שאין כלל לנסות להגיע תוך שנתיים לתואר היא אמרה שלדעתה כדי לוותר. הרגשתי רע ישר משם הלכתי לים להרגע .... מה לעשות הרה? מה היית עושה במקומי ? וזה נכון שלמי שאין תואר דלתות נסגרות בפניו ? ןלמי שיש תואר הולך לו בחיים(לרוב ככה)? (אני יודעת על כאלה שעשו תואר ולא התעסקו בו אבל!התקבלו בזכות התואר לדבר אחר,זאת אומרת שהתואר פותח דלתות. עצובה גם היום,נכנסתי לפה רק בשבילך תודה מחכה לתשובתך דנה
אם את באמת, אבל באמת רוצה לעזור לעצמך והרעיון של טיפול פסיכיאטרי אכן מתאים לך, את יכולה לפנות לפסיכיאטר דרך קופ"ח - גם לא עולה כסף וגם אין מעורבות של הורים. אם זה ממש חשוב לך, תנצלי את היומיים הקרובים כדי למצוא תור אצל מישהו/י... תעשי מזה מעין פרוייקט למען עצמך, כך שעד סופשבוע זה כבר תצרי קשר עם פסיכיאטר/ית. זה לפחות ייתן לך תחושה שאת עושה משהו חשוב עבור עצמך. באשר ללימודים - לא הרסת שום דבר! אני חושבת שהלימודים באוניברסיטה הפתוחה יכולים להתאים לך. אני מצרפת לך את כתובת האתר שלהם, כדי שתתרשמי בעצמך: http://www.openu.ac.il/ הם לא דורשים פסיכומטרי ו/או בגרות מלאה. את יכולה לקבוע לעצמך את הקצב (מינימום 3.5 שנים לתואר וללא מקסימום; אם תחליטי לקחת ת'זמן את יכולה למשוך את התואר גם על 10 שנים). ואגב, מה רע בלימודי מקצוע? את לפחות יוצאת עם מקצוע ביד. אני מכירה מישהי, שלא מתאימים לה לימודי השכלה גבוהה. היא עשתה קורס (קוסמטיקאיות) דרך משרד העבודה, והיום היא יכולה להתקבל לכל מכון קוסמטיקה ו/או לעבוד פרטי. זו רק דוגמא כמובן, ואני מכירה עוד אנשים כמוה, שלמדו מקצוע אחר. אל תתני ליועצת אחת, שלא מכירה אותך, לקבוע לך את העתיד ולשפוט את היכולות שלך על-סמך פגישה אחת!!! תנסי. תראי מה את מסוגלת. ואם אחרי שתשקיעי ותנסי תגלי, שזה אכן לא מתאים לך, לפחות תדעי שניסית ועשית את המקסימום. למה להרים ידיים בלי לנסות בכלל? אני מכירה אנשים עם תארים ובלי תארים... והקשר בין ההצלחה שלהם בחיים לבין העובדה שאין/יש להם תואר הוא מקרי בהחלט. מה גם, שתלוי מה ההגדרה שלך ל"הצלחה" בחיים. נכון, יש מקומות עבודה שדורשים תואר ראשון (לא משנה במה) כתנאי קבלה, אבל יש עוד יותר מקומות שלא מתעסקים בזה בכלל.
