להרה

היייי ןמתוסכלת מתוסכלת ומתוסכלת..... אמא שלי נותנת לי כל הזמן תהרגשה שאני לא יצליח בלימודים וכדי לי לוותר....אני מרגישה רע גם ככה אני מפחדת מזה ותמיד אמא שלי חייבת להזכיר את זה "שנתנו לי בעבר מורים פרטיים לא עזר וכו.. וכו.."שעושה לי רע כאילו לא הצלחת בעבר למה שעכשיו תצליחי.או יש אנשים שלא נולדו ללמודים. היא סוגרת אותי מכל הכיוונים היום התפרצתי בבכי כבר לא יכלתי יותר ,היא מכבידה עליי גם ככה קשה לי. הרה בא לי למות,לא רוצה תחיים האלה יותר רע לי בהם. היום התפלתי לא להתעורר,ולסיים תחיים לא רוצה לא רוצההההההההההההההה!!! הכל לא מצליח לי הכל ההפך אצלי,קשה לי להתמודד לבד. אין לי כסף לא מוצאת עבודה נורמאלית. די פשוט די!ולאף אחד לא אכפת ממני פשוט לאף אחד. מרגישה לבד בודדה רוצה להצליח ולהתעודד מיואשת אין לי כוחות. אין לי כוחות אני לא מסוגלת להמשיך לכתוב לך אני ממש ממורממרת בבכי כרגע.סליחה דנה

אני יודעת שזה קשה לקבל החלטה משמעותית, אבל לא לקבל תמיכה מההורים אלא להיפך - לקבל דווקא תגובות של ספקנות ופקפוק ביכולת שלך. אבל אולי, במקום להרים ידיים כל-כך מהר, תגידי לאמא שלך שאת רוצה לדבר איתה ברצינות ותסבירי לה, שאת כבר לא תלמידת תיכון ושהתבגרת מאז, ושאת חושבת שהיא צריכה לעודד אותך כשאת עושה כזה צעד משמעותי, ולא לזרוק לך בפנים את מה שהיה בעבר. וכן, את יכולה לומר לה גם, שאת מבינה את הספקות שלה, אבל שאת באמת מאמינה וחושבת שמגיעה לעצמך הזדמנות נוספת, והחלטת להעניק אותה לעצמך. דנה, סליחה אם זה נראה שאני לוחצת עלייך בנושא - אבל למה את לא פונה לפסיכיאטר כפי שחשבת לעשות? הצעד הראשון לקראת שינוי בחיים, צריך להיות שינוי של דפוסי התנהגות ומחשבה. נכון, לפעמים שינוי שמתחיל מבחוץ משפיע על העולם הפנימי. אבל לפעמים העולם הפנימי פגוע מאוד, וצריך להתחיל לטפל בו לפני שיש אפשרות להתפתח. אני מקווה שהיום את מרגישה יותר טוב. ודנה, לרצות למות תמיד אפשר - אבל מה אז? אחרי שמתים אין שום הזדמנות לשנות ולתקן...