אני בהלם

שלום, אחותי גרה בצפון היתה אצלי לפני שבועיים עקב הקטיושות ארחתי אותה ואת ביתה יפה מאוד כל השבוע , שבוע שעבר הייתי בטיול משפחתי עם בעלי וילדי שבוע וכשחזרתי באותו רגע עם התיקים עדין במטוס צלצלה אלי אחותי שהיא רוצה שבנה החייל יגיע מהטירונות עם מזוודת בגדים מלוכלכים לכביסה אמרת בסדר בכייף יום שישי אחרי שגמרתי לבשל ולנקות את הבית היא מצלצלת ומודיעה שהיא בדרך אלי עם בן זוגה (היא גרושה)לאחותי יש כישרון בתוקפנות ובשטלתנות יש לציין שאני לא סובלת את בן זוגה אמרתי בסדר את יכולה להגיע אבל למה עם בן זוגך? הרי את לא יכולה לעשות מה שאת רוצה ואם לא הכנתי מספיק לכולם את לא מתחשבת למה לא הודעת מוקדם בבוקר? יש לציין שאותו בוקר חזרתי מנסיעה ארוכה עייפה עם כביסות אחותי סגרה לי את הטלפון אחרי רבע שעה צלצלה ואמרה שגם היא וגם בנה החייל לא יגיעו וזהו עד היום היא לא רוצה לדבר איתי האם הייתי לא בסדר? ואיך להתמודד?

שלום תמי, ציינת שאחותך תוקפנית ושתלטנית. לתוקפנות יש הרבה פנים, וגם שתיקה והתעלמות הן סוג של תוקפנות. במובן מסוים, היא משיגה בזה את מה שהיא רוצה, וזה לגרום לך לפקפק בעצמך ובהחלטות שקיבלת. הרבה פעמים המטרה של התנהגות כזו, ואני לאו דווקא מתייחסת כאן ספציפית לאחותך, היא לגרום לצד השני להרגיש אשם עד כדי התנצלות. השאלה היא, במקרה הזה, האם את מרגישה אשמה או שהיית לא בסדר? בסה"כ זה הבית שלך וזכותך לארח את מי ומתי שנוח לך (והרי כן אירחת אותה ואת ביתה עקב המצב בצפון). מצד שני, אני מבינה את זה שאת לא סובלת את בן-זוגה, אבל הוא הבחירה שלה כבן-זוג עבור עצמה. בכך שאת רומזת לה (או אומרת במפורש) שהוא לא רצוי בביתך, את בעצם שופטת אותה על הבחירות שלה בנוגע לחיים שלה. נכון שהכל השתלב לכדי מצב שבו היית טרודה בעניינים אחרים שקשורים לבית, ובנוסף פתאום "הנחיתו" עלייך ביקור לא צפוי של אדם שאת לא מחבבת, ובהתרעה מאוחרת. שאלת אם היית לא בסדר. ודאי שלא אני זו שיכולה לענות על זה, הרי זה מה שהיה נכון עבורך באותו יום, ואולי ביום אחר (פחות מעייף ועמוס) היית מגיבה אחרת. היא לא רוצה לדבר איתך, וזה יוצר בעיה קלה בנוגע לשאלת ההתמודדות. אבל תנסי להתקשר אליה ולומר לה, שאת מבינה שהיא לא רוצה לדבר, אבל את כן מבקשת ממנה לפחות להקשיב למה שיש לך לומר, ותנסי להסביר לה את הדברים מנקודת המבט שלך. הרה.