רגישות

שלום. אני מנסה להבין מדוע כ"כ קשה לי שמישהו יודע דברים על חיי בעיקר מעברי. כלומר-היום אני בעבודה חדשה(בה איני מעריכה את התפקיד).אני מציגה את ניסיוני הקודם בצורה קצת יותר טובה ממה שאני חשה באמת.וזאת,אולי על מנת "לחפות" על תחושתי או בשל התפקיד שלא ממש הולם אותי כעת. מה שקורה זה שאני מצד אחד כן מדברת ומספרת על עצמי ועברי ומצד שני תמיד באותה נשימה מנסה לעכל מה אמרתי ומה יגידו על כך.הכי מלחיץ אותי זה שמישהו מכיר אותי ואז אני מנסה להיזכר מה בעצם ידעו עליי קודם ושהדברים לא התנגשו יותר מדי עם מה שאני מספרת. מה גם, שאני שמה לב שמדברים עליי זה ממש מוריד לי את מצב הרוח ואני תמיד רוצה שיחשבו עליי דברים טובים או יש בי רצון להסביר דברים שנראה לי שמדברים עליי כמובן מבלי להיוכח בהם אבל תחושתי אינה מטעה ואני יודעת מתי אכן מדברים עליי וזה מאוד מפריע לי. האם עליי לשתות ולהיות אטומה בתוך חיי וכך להפחית את העיסוק ברכילות כלפיי?? או שעליי להרגיש זורמת וחופשייה ומה שיש לאחרים לומר שיגידו כי בסה"כ אין לי עבר פלילי,לא פשעתי ולא כלום!! אני חושבת על זה די הרבה ומוצאת עצמי מאוד רגישה לביקורת כלשהיא. כאילו התחושה היא שתמיד אני הייתי בסדר וגם אוכל להסביר זאת אם היתה ניתנת לי האפשרות. אין כמעט דבר קטן שאני שומעת ולא מרגישה צורך להגיב!!! אולי זה לא משהו שכיף לחברה לראות מהצד ועדיין אני לא יודעת להתעלם. ממה זה נובע בעצם? האם עליי לשנות זאת?

היי אלינור, אני אתחיל דווקא מהשאלות שהעלית בסוף - 1. זה יכול לנבוע מהרבה דברים, וקשה מאוד (אם לא בלתי אפשרי) לגלות את המקור/ות של העניין בצורה שטחית יחסית כפי שמציע פורמט של פורום. 2. ההחלטה אם לשנות משהו או לא צריכה להיות מבוססת על שאלה אחת מרכזית: "עד כמה הדבר הזה מפריע לי בחיים, ומונע ממני למממש את עצמי?" אם התשובה היא שזו אכן בעיה (בראיה סובייקטיבית), אז יש מקום לבחור בתהליך של שינוי. יש לי שאלה אלייך - שאלה שאת אפילו לא חייבת לענות עליה כאן, אלא בינך לבין עצמך - מה הדבר הגרוע ביותר (ואת מוזמנת להגזים עם הפנטזיה הזו לצורך העניין) שיקרה, אם מישהו יידע משהו על העבר שלך? הרי הרבה יותר קשה לעסוק כל הזמן בסוגיה של "מה סיפרתי למי?" כדי למדר את המידע על עצמך. זה מטריד וגוזל אנרגיה נפשית. אני מאמינה שרוב האנשים רוצים ומעדיפים, שאם כבר מדברים עליהם, אז שיגידו רק דברים טובים. אחרי הכל, כולנו רוצים שיחשבו עלינו טובות, יעריכו אותנו, ישבחו אותנו (גם אם לא בפנינו). אבל, וזה חלק מהיות שייך למין האנושי, אנשים מדברים על אחרים כל הזמן, ולא רק דברים טובים. בעיניי מה שקובע זה, מה שהאדם יודע על עצמו - אם אומרים על מישהו דברים לא נעימים, אבל שאינם נכונים, זה לא בדיוק נחמד, אבל גם לא סוף העולם (אלא אם זה מתפוצץ לכדי שערוריה ציבורית). מה שאני מנסה לומר זה, שבין אם תעסיקי את עצמך בעניין הרכילות כל הזמן, ובין אם תבחרי להתעלם - זה יימשך. לטוב ולרע - אנשים מרכלים! את יכולה לתת לזה "לשגע" אותך, ואת יכולה ללמוד ולקבל את העובדה שמאז שהמין האנושי קיים, קיימת גם רכילות, וזה לא משהו שצפוי להשתנות מתישהו. כמובן שמבחינת האנרגיה הנפשית, רצוי לזרום עם זה, כדברייך, ולא לשקוע בזה. אבל ההחלטה הסופית היא שלך, וכל החלטה שתקבלי תהיה בסדר. רגישות לביקורת גם היא מובנת והגיונית. העניין הוא, שאם בכל פעם שאת שומעת ביקורת כלפייך את מגיבה, אנשים יפסיקו לומר לך דברים בפנים, וזה רק יגביר בעצם את נושא הרכילות והדיבורים מאחורי הגב. צריך להבין, שנכון שיש אנשים לא נחמדים שמטיחים ביקורת לא מוצדקת בפנים, אבל יש אנשים שכדאי ורצוי להתייחס לביקורת שלהם כאל ביקורת בונה. הרה.