גלית
דיון מתוך פורום תמיכה הדדית
היי הרה אינני הולכת לטיפול מסיבה אחת תקציב זמני. הייתי מאאוווד רוצה ללכת במיוחד כרגע במצב שלי הנוכחי ,ניסיתי עוד דרך בקריאת ספרים שהומלצו לי למשל "אהבה אובססיבית" אני מבינה את פשר הדבר וכמה זה מיותר החיזורים והרצון לנסות מחדש שוב שאולי יהיה פה נס ואולי דברים ישתנו בינינו כמו שאני רוצה. לצערי שום דבר לא ממש משפיע על הרגשות והמחשבות שלי. ובקשר לעבודה=אני מופנמת בתוכי מכדאי לצאת לעבוד פתאום מפחדת לראות לדבר עם אנשים. חוסר וודאות מה יהיה איך יהיה האם אני יצליח לתפקד או ששם גם יפטרו אותי בגלל המחשבות וחוסר מצב רוח... דברים שעוצרים אותי ואת המהלך בחיים שלי. מה את חושבת שעליי לעשות? איך אני מנסה להתמודד מזהה ? את חושבת או יצא לך להכיר תופעות כמו שלי ? תודה רבה לך גלית
היי, מאחר שכתבת, שהסיבה שאינך פומה לטיפול היא תקציבית, יש לי שאלה אלייך: מאיזה איזור את בארץ? (אני לא מתכוונת לעיר ספציפית, אלא לאיזור כללי; מרכז, דרום, צפון, גוש דן...). אני מניחה שלפחות בעניין הזה אני אוכל לתת לך מידע קצת יותר ספציפי וחינמי לחלוטין, כך שזה יפתור את בעיית התקציב. מעבר לכך, טיפול פסיכיאטרי דרך קופ"ח לא עולה בכלל משום שזה כמו ללכת לכל רופא אחר. ואולי כדאי לך למצוא פסיכיאטר שעובד עם הקופ"ח בה את חברה. לאו דווקא בשביל לקחת תרופות, אלא כדי לקבל חוות דעת מקצועית. במובן מסוים, מה שאת מתארת מזכיר את הסוגיה של הפרעות אכילה. אנורקטיות למשל, מבינות בשלב מסוים שהן רזות מדי ושהן חייבות לעלות במשקל כדי לחיות. אבל בשלב מסוים ההבנה הקוגניטיבית כבר לא מספיקה, למרות שהיא חשובה מאוד בתור התחלה. וזה העניין - כשמבינים משהו, אבל לא מצליחים לשנות את זה, זה הזמן לשאול את עצמך איפה את רוצה לראות את עצמך בעתיד, ומה את מוכנה לעשות כדי להגשים את המטרה הזו? שוב, כדי להבין מה בדיוק עוצר אותך במקום וגורם לך להסתגר, כדאי למצוא עזרה כלשהי. כמו שכתבתי קודם לכן, אני ממש ממש לא חושבת שזה הגיוני ונכון מצידי לנחש האם מדובר בדכאון או במשהו אחר... וכאן אני שוב חוזרת לאופציה של פגישה עם פסיכיאטר דרך קופ"ח. אני מכירה מצבים דומים לשלך. לא בדיוק כמו שלך, משום שבני אדם שונים, ואצל כל אחד קורים בחיים דברים אחרים. רוב האנשים שאני מכירה ושנקלעו למצוקה שפגעה להם בחיים, פנו לטיפול (שיחות, תרופות, משהו רוחני יותר... כל אחד ומה שמתאים לו). וכן, אני מכירה גם אנשים שלא עושים כלום למען עצמם, למען שיפור ההרגשה שלהם, והם אומללים ו/או מאמללים את הסביבה שלהם. אז אם אפשר להימנע מהאומללות והסבל - למה לא בעצם? הרה.
