פחד משינוי

איך יוצאים מהרגשת תסכול תמידית כלפי העולם? אני מאודד מתוסכלת ממצבי בקריירה.סיימתי תואר לפני מספר שנים וקפצתי לי מעבודה לעבודה מבלי למצוא משהו שבאמת יקדם אותי מעלה או לפחות יגרום לי סיפוק. יש לי מעין אנטי ואי סיפוק מוזר מכל מה שאני עושה.אם אציג את הדברים כפי שהם כלפי כל אחת במעמדי אני בטוחה שאפחד לא תגיד שאני טועה (כלומר העבודה אכן לא מתאימה לי) ובכל זאת אני לעיתים מרגישה שאני האשמה אם בבחירה ואם בפירוש הסיטואציה. נכנסתי לעבודה חדשה לפני כחצי שנה - מקום העבודה הוא יחסית קבוע ויציב. אך המשרה ממש לא בשבילי.אני מרגישה כמו עבד.יש לי מטלות של ילדה בת 20 שרק התחילה את דרכה ואילו אני כבר כמעט בת 30.לעיתים,אני מרגישה ממש השפלה. כי מי שעובד איתי ובמעמד טוב יותר הן בנות 23 וממש לא יותר ממני בשכל,אינטיליגנציה או בכישורים. למרות ההרגשה הנאחסית הזו - קיבלתי איזושהיא הערכה בצורת פרס בעבודה. נחמד וטוב.אבל..חייבת לשתף שמאותו הרגע בכלל לא בא לי להוכיח את עצמי. הרגשתי כאילו אני תחת בחינה יתרה עכשיו שממש לא בא לי עליה. אני תמיד מרגישה לא בסדר.אם אני חולה-אגיע לעבוד.אם אני יודעת שמשימה שהוטלה עליי ממשש לא תחת טיפולי- אני עושה אוותה.וזה מרגיש לי רע!!! כי אני לא מגיעה בלי ניסיון או צעירה מאוד שאפשר לטפס עליי...ועדיין - אם אזוז מילימטר תהיה כזו ביקורת כי אנשים שם פשוט נעולים בראש הקטן שלהם שלא לומר ממש "נכים"!! איך יוצאים מזה? למה אני מרגישה כאילו רק עכשיו יצאתי לעולם ועליי לעשות כל דבר? המקום שבו אני נמצאת כזה לא הגיוני.אין מסגרת מסודרת לתפקיד,לא הועברה הכשרה ולו המינילית ואני אפפעם לא יודעת מה אני אמורה לעשות ומה לא. מישהו שמע על מקום שבו העובבד צריך לעשות הכלללל .? ואם הוא לא נמצא אז הכל נשאר במקומו ואפחד לא מזיז תתחת!!! העובדים האחרים לא זזים מקבלים משכורת בשמיים ואני מתוזזת כמו קפיץ ובקושי מגרדת את ה-4,000? בשל הפחד הנעוץ בי,לא משנה כמה רע לי אני לא זזה!!! בעבודה הקודמת הרווחתי יפה מאוד אך היה לי רע בתפקיד עצמו.רע עד כדי מחלה!! ולא זזתי לא ימינה ולא שמאלה!! 3 שנים נותרתי בחוסר סיפוק מדהים!!! בכל מקום יש הצרה שלו וזה כל הזמן חוזר על עצמו. שוב,כשדברים חוזרים על עצמם בד"כ האשם הוא האדם ולא המקום אבל בכל זאת אני מנסה להבין הרי הדברים המתוארים הם לא פרי דמיוני אז...? אולי אני פשוט חסרת מזל!!! מה לדעתך הבעיה ? תודה על ההקשבה

היי איילת, ניסית את האופציה של מכוני השמה? לפעמים אנחנו בטוחים שאנחנו פונים לתחום המקצועי שמתאים לנו, ואז מגלים שאולי טעינו, והסיכויים להתקדם ולפרוח נמצאים דווקא בתחום שונה. אני לא חושבת שיש מקום להאשמה כלשהי; הן כלפי עצמך והן כלפי מקומות העבודה השונים בהם היית. ברגע שמתחילים להאשים, נתקעים בתוך מערבולת שקשה מאוד לצאת ממנה. אבל תמיד יש מקום לבחינה עצמית מדוקדקת ונסיון להבין את שאלת השאלות - "למה?". מה יקרה, לדעתך, אם תהיה חולה ותשארי בבית? הרי לא בגלל זה יפטרו אותך (בעיקר אם יהיה לך אישור מחלה), נכון? ומה יקרה אם, כפי שכתבת, לא תעשי הכל והיתר לא יזיזו את התחת? אז יהיה בלגן במקום העבודה, אני משערת. ואת מי שזה צריך לעניין זה את הבוס, ולא אותך. את צריכה להיות בסדר במסגרת התפקיד שלך, עד כמה שהוא לא ממש מוגדר. את לא אמורה לקחת על עצמך את העצלות של היתר. זה מעייף ובהחלט גורם לתחושה של ניצול וחוסר בהירות, על אחת כמה וכמה כשאת מתוגמלת - מבחינת המשכורת - פחות מהיתר. כן, קשה למצוא מקום עבודה שיענה על כל הדרישות והציפיות שלנו. ומאחר שצריך להתפרנס ממשהו, לפעמים צריך להתפשר. או, לחילופין, לשנות כיוון לחלוטין וללכת על משהו אחר, שיהיה מעניין יותר. האמת היא, שנשאלת השאלה מה חשוב לך יותר - ההכנסה או הסיפוק ממקום העבודה? לא תמיד זה הולך ביחד... אני לא חושבת שמדובר בהכרח רק בחוסר מזל (אם כי קטונתי מלפסול את האפשרות הזו). העניין הוא, שאם סומכים רק על המזל, ככה נראים הדברים... כמו לקבל החלטות לפי הטלת קוביות. הרה.