שלום ולא להתראות

לקיחי במחלה שריפויה מחייבת מכלול של אמצעים טיפוליים תרותפיים ואחרים. השמנתי, שערי נשר ובעיני עצמי נראה מעוות. אשתי לא חושבת כך. היום הצטלמתי בנסיבות חברתיות בארוע חברתי מסוים . מאז שהתבוננתי בתמונות לא יודע מנוח . בא לי למות. הכי מפחיד אותי שרצות מול עיני תמונות מהעבר ברצף אסוציאטיבי . אני מקווה שאני לא אבדני, בעיקר אני דואג לאשתי לא להשאיר אותה לבד, למרות שאולי אם אעלם תוכל להכיר מישהו אחר ולפתוח דף חדש בחייה. לא מגיעה לה להוות משענת לנכה/ חולה כרוני. ואני במובנים מסויימים מיציתי את החיים. אפילו הולדתי ילדים. אלה שחוו מוות קליני וחזרו לחיים טוענים שהחוייה המעברית לכאורה היא נעימה. כלומר הדימוי של להמצא בפרוזדור עם אור בקיצו ותחושה של אהבה המקיפה אותך יציאה למסע בלויי של מלאכים יש בו קסם ומשיכה מסוימת. אשתי והילדים מהווים משקל נגד. מתנצל שמבלבל לך את המוח אבל ביטוי תחושותי מקל עלי במידת מה. תודה על תשומת ליבך. אני מאחל לך חיים טובים ויפיםולכל משתתפי הפורום. מי יתך ומצוקותיכם יתפוגגו.

הקטור, למרות הקשיים שכרוכים בטיפול שאתה מקבל כרגע, דווקא הפתיחה של ההודעה שלך נראית קצת יותר אופטימית מאחר וכתבת שיש מרפא למחלה שלך ("מחלה שריפויה מחייב..."). מתוך היכרות קרובה מאוד עם אנשים שסובלים ממחלות והפרעות כרוניות (של הגוף ו/או של הנפש), אני מבינה אותך ומאמינה לך שקשה לך עם ההשפעות הלא רצויות של הטיפול/ים שאתה מקבל. אבל השיקול הוא מעין מאזן של מה יותר גרוע ממה - לא לקבל טיפול בכלל או לקבל טיפול שמטרתו, בסופו של דבר, ריפוי (או שיפור אורח החיים בטווח הארוך) גם במחיר של תופעות לוואי קשות. זה שיקול שכל רופא עושה לפני שהוא ממליץ על טיפול מסוים. אבל יותר מזה, זה שיקול שכל אדם מקבל עבור עצמו. זו בחירה בין הפח לפחת, אני יודעת... אני לא מתיימרת לטעון שזה קל להתמודד עם תופעות הלוואי... אבל מה האופציה האחרת? לוותר לחלוטין על החיים? הקטור, האם מלבד טיפול פיזי במחלתך אתה מקבל גם תמיכה נפשית מאיש מקצוע? זה יכול לעזור לך להתמודד עם המצב הנוכחי, וגם יכול לתרום לריפוי משום שיש קשר הדוק בין מצב נפשי לכושר של הגוף להתאושש ממחלות ופגיעות. אני לא חושבת שאישתך רואה את הדברים כמוך, במושגים של "מגיע לה"... הקטור - אתה לא עונש עבור אף-אחד!!! גם אם לפעמים קשה לה... הרי קשה לשניכם, אבל זה לא אומר שהיא מוכנה לוותר עליך ככה סתם, כי "מגיע לה". וכן, לילדים עדיף אבא חולה וחי מאשר אבא מת, כמו שאני רואה את זה. אל תתנצל ואתה ממש לא מבלבל לי את המוח. להיפך - אתה מוזמן לשפוך כאן את כל מה שמציק לך ועולה בדעתך. אל תרגיש לא נוח, בשביל זה קיים הפורום הזה; בשביל שאנשים ישתמשו בו כדי לשתף במה שטוב להם ובנה שרע להם, בלי לחשוש שהם מבלבלים את המוח. שתהיה שבת שלום. ואם אתה עובר כאן שוב ביממה הקרובה, תעדכן מה קורה איתך, בסדר? הרה.

הרה יקרה תודה על העידוד והמילים החמות. לא יודע מה קורה לי. בדרך כלל אני אדם חזק. מתמודד היטב עם קשיים במישורי חיים שונים במקביל. בדרך כלל אני אופטימי אם כי לעתים האופטימיות אינה מבוססת על נתונים אוביקטיביים. נדמה לי משמגן עלי לעתים היא התחושה המתעוררת בי "שיהיה בסדר " שאני יוצר לעצמי , יש עתיד ויש כיוון. בשנים האחרונות דווקא צמיתי והתפתחתי מתוך משברים. כאמור, בדרך כלל מאוד חזק, על אף קשיי ומגבלותי , מתפקד ברמה גבוהה ואפילו מקדם את עצמי. נראה שפתאום קלטתי מציאות אודות עצמי ונסיבות חיי שלא הייתי ער לה או ש"דאגתי" להסתירה מעצמי. פתאום האור מפנה מקום לחושך ,לצלליות ולתחושת אין מוצא מול המודעות להחלקה במדרון מטה מטה. ברור לי שאם אשבר המשפחת תשלם את המחיר.. אך מוצא את עצמי נשבר. אישתי , תומכת אישה נפלאה לעתים נדמה לי אני מעמיס עליה עול התמודדות עם קשיי. אני חושב ומרגיש שבמידה מסויימת המרחב הפנימי שלי הצטמצם עמוד השדרה שלי הנפשי התעקם . יתכן ואיני זקוק לטיפול פסיכולוגי אלא בעיקר לתמיכה ולעידוד , להחזיר לעצמי את התקווה את האור.