להרה

היי הרה . ברצוני לשתף אותך בנושא חשוב שמשפיע על חיי.הכרתי לפני כשנה מישהו ולא הסתדר בינינו ,ניתקנו קשר אחרי חודש היינו מדברים טלפונית מידי פעם הייתי פוגשת אותו בפאב מסויים,וזה בעצם היה הקשר שלנו, חשוב לי לציין שהיינו נפגשים היינו תמיד יחד.מאותה תקופה שבה לא הסתדר מבחינתו ולנתק תקשר עוד יותר רציתי אותו, וככה הצלחתי להתאהב בו .אני מרגישה כאילו ההרגשות לא בשליטתי לחלוטין ממש מסנוורת.. בשלושה חודשים האחרונים הרגשתי שאנחנו יותר מתקרבים בצורה כלשהיא(למרות שחשוב לי לציין רק בערך פעם בשבוע יוצא לי לראות אותו כאשר אני יודעת לאיפה הוא יוצא) המצב כלל שליטה ,אני מוצאת את עצמי כל היום בבית ושקועה בו בלימודים בכמה החיים קשים.אני לא מצליחה להתנתק מימנו,למרות שאני עדין הולכת כדאי לראות אותו בפעם בשבוע הזה,ואז חוזרת שוב בהרגשת חרב עליי העולם! הוא מתנהג אליי בצורה לא מכובדת. ואין לי מושג למה אבל אני תמיד סולחת לו, ושוב נפגעת. הוא לא רוצה איתי שום קשר, בלעדין א נני מרגישה מבוזבזת.הוא סובב את חיי,הכוונה המצב רוח שלי משתנה בכך ש איך הוא מתיחס אליי. זו תקופה מאוד מסובכת מחוץ לבכות כל היום לבד ולחשוב למה כל הדברים האלאה מגעים לי אני לא עושה כלום.לא מסוגלת לעשות משהוא בפנים חוסם אותי. מה נראה לך שאליי לעשות? כולם אומרים לי עזבי אותו... אבל הלוואי והייתי נפשית מסוגלת ניסיתי אבל אני לא מצליחה.... מודה לך מאוד דנה

היי. מבחינת ההגיון הצרוף, צודקים אלה שאומרים לך לעזוב אותו... אבל ללב יש חוקים משלו, נכון? וקשה לפעול רק לפי ההגיון כאשר גם הלב מעורב בעניין. ולכן גם אלה שאומרים לך לעזוב אותו, אומרים את זה ממקום שונה מהמקום שבו את נמצאת, משום שאני מבינה מדברייך שגם את יודעת שהבחור הזה לא מתאים לך, אבל - רגשית - את לא מצליחה להתנתק ממנו. גם קורה שלפעמים רוצים דווקא את מי (או מה) שאי-אפשר להשיג (מכל מיני סיבות). יש משהו בבלתי מושג או ב"אסור" שמושך אותנו (זוכרת את סיפור אדם וחווה בגן-עדן?). כתבת שאת מרגישה, שלאחרונה אתם מתקרבים... ובהמשך כתבת שהוא לא מתייחס אלייך בצורה מכובדת; יש כאן סתירה כלשהי, את רואה אותה? ההרגשה שאתם מתקרבים היא כנראה חד-סטרית מצידך, והוא לא רואה את זה כמוך, משום שאחרת הוא היה מפגין כלפייך כבוד ואכפתיות. אבל יש דפוס שחוזר על עצמו; גם בעניין הבחור הזה וגם בעניין הלימודים - את ממעיטה מאוד בערכך ולא מאמינה שמגיע לך יותר ממה שיש לך, ואולי גם את לא חושבת שאת מסוגלת ליותר (השערה, את בהחלט יכולה לדחות אותה). אני מבינה שכרוכים בכך גם קשיים אובייקטיביים, אבל כדי לשפר לעצמך את החיים את זו שצריכה לקחת את עצמך בידיים ולהחליט שמגיע לך יותר. כל זמן שתוותרי לעצמך ועל עצמך, הדברים ימשיכו להתנהל בצורה שלא ממש מועילה לך, תמיד תמצאי את עצמך בצד ה"נחות" לעומת אחרים... ולחיות בתחושה של "אני שווה פחות ולכן מגיע לי פחות", זה לחיות עם חוויה לא קלה בכלל. אבל מה שחשוב זה, שאפשר לשנות את זה. נכון, זה לא תהליך קסום שקורה תוך יום. זה גם לא תהליך קל ופשוט, אבל בסופו של דבר זה שווה את זה, משום שיוצאים מחוזקים יותר ועם ערך עצמי גבוה יותר. הרה.