אי שקט
דיון מתוך פורום תמיכה הדדית
שלום רב, אני עובדת במקום יחסית חדש.ואני מגלה שאני כזו רגישה ופגיעה עד כדי "סחיבת" כל מילה שקשורה אליי מצד הסובבים הביתה והטענת הראש בכל אותן המילים שניסו לעקוץ לפגוע להציק... מה שקורה זה שהגעתי עם המון מוטיבציה כנראה ויש המון מרמור במקום שמנסה להוריד הכל למטה ולפעמים די מצליח.אני רצה כל היום ומנסה לתת פתרון יעיל לכל בעיה, מרגישה שיש לי הרבה יותר מבוס אחד כי לכל אחד יש בקשה משלו.אין לתפקיד גבולות ולא מיקצעו אותי לשום דבר.אין ממש ניסיון לעזור או לתת תמיכה כלשהיא כי כולם מרוכזים רק בעצמם!!! ובקיצור אם אתה לא עשוי מבטון הדרך שלך תהיה מאוד קרובה לדלת. עם כל הרצון והניסיון להילחם בשיניים על עוד יום אכן קיבלתי איזושהו תגמול על עבודה ראויה מה שלדעתי גרם עוד יותר למשיכת תשומת הלב של הותיקים במקום..ולהערות ביניים אני שונאת להתעסק בשטויות ולרכל כל היום(לפחות לא בעבודה הנוכחית) אנלא סומכת על אפחד כי זה ממש מזעזע איך ברגע אחד מתייחסים ולאחריו כאילו אתה לא קיים. אני מאוד מנסה להיות בסדר ולעיתים יש התחושה שאולי אני רוצה שכולם בלי יוצא מן הכלל יאהבו אותי.מבינה בתוך תוכי שדבר כזה לא יכול לקרות אבל מאודדד לוקחת קשה כל מהלך ביום יום.כך שאם מישהו אמר לי משהו אנתח אותו לרוחב ולאורך במשך כל היום. הנושא מן הסתם מעיב על חיי הזוגיים ועל מצב רוחי הכללי. אני מאוד מאוכזבת מאנשים ומהצביעות של העולם.לא מצליחה להבין או לנסות להתעלם. זה פשוט לא הולך!!! וכך אני מוצאת עצמי שוב ושוב מהרהרת "למה לעזאזל כולם מנסים להרוס?" לעיתים,נדמה לי שרק אני לא בסדר..או שאולי זה מגיע לי כי אני לא מתנהגת כפי שרוצים או מצפים שאתנהג אבל איני יודעת באיזה צעד לנקוט....והאמת שלאחר הרהור קל אני מפנה את ה"אשמה" כלפי האחרים.." כי מה עוד אעשה כדי להימנע מהשלילי הזה סביבי? אני לדוג' אפרגן על לבוש,איפור,הצלחה במבחן וכד'....וכמעט אפפעם לא אקבל פרגון בחזרה. אוכל להיות 100 אחוז כל היום אך אם חלילה אסטה מהקו הישר פעם אחת רק בזב יתמקדו. השאלה הכי קריטית זה האם אני לא בסדר?? או שמא איני מעריכה עצמי כ"כ ולכן זו תחושתי התמידית?? יש לציין שבאיזשהוא מקום מאוד התבעסתי שההערכה שניתנה לי היתה בפומבי אחרת אולי הייתי חוסכת את אי הנעימות של הקנאה הרובצת בקרב העובדים. הכי מצחיק ואני רחוקה מלהיות בנעליים שלהם מכל הבחינות ועדיין....זה מכה בי!! מה עושים? איך מתנהגים? איך משקיטים חוסר מנוח אינסופי.?? אני עייפה מהחברה ומהרכלנות המגעילה הזו! די!!!
היי עינת, אתחיל בזה, שרובנו רוצים שיקבלו אותנו ויעריכו אותנו בזכות מי שאנחנו והדברים שאנחנו תורמים לסביבה (המצומצמת והרחבה). יתרה מזאת, מי לא רוצה שיאהבו אותו? רוב האנשים זקוקים לאהבה וקבלה מצד הזולת. אבל צריך להבחין בין הדברים. כתבת בעצמך שהציפיה לאהבה מצד כולם אינה ריאלית. למען האמת, חשוב יותר שהאנשים שקרובים לנו וחשובים לנו יאהבו אותנו, ושנהיה להם חשובים כפי שהם חשובים לנו. מצד שני, אין לי ספק שחשוב לקבל הערכה ופידבקים חיוביים במקום העבודה, רק שצריך להפריד בין אהבה לבין הערכה מקצועית. גם אם, למשל יהיה לי בוס ששונא אותי, אבל כן יודע להעיר הערות חיוביות ולפרגן כשצריך, אז לא יפריע לי מה הוא מרגיש כלפיי. אופציה אחרת, לאו דווקא קלה יותר, אבל בהחלט נוחה יותר היא להיות ראש קטן - לבוא כל יום לעבודה, לבצע את התפקיד על הצד הטוב ביותר וללכת הביתה. אם בדרך רוכשים חברים חדשים - נפלא. ואם לא, אז לא. המשמעות היא, כמובן, לא להסתגר בתוך הקונכיה ולא ליצור קשרי עבודה עם אנשים אחרים, אלא להיות חברים לעבודה בלבד. אני מכירה אנשים שזו הדרך שלהם, וככה טוב להם. אולי זה מתאים לך ואולי לא. לא משנה עד כמה רוצים ומשתדלים, לעולם אי-אפשר לרצות את כולם. והמחיר האישי שכרוך בנסיונות הבלתי פוסקים לרצות את כולם גבוה מאוד, כפי שאת יכולה להעיד מנסיונך האישי, ומבוזבז לשווא בסופו של יום. את לא צריכה להיות בסדר עם כולם כל הזמן, ולנסות לרצות אותם מהרגע שאת נכנסת לעבודה ועד שאת מסיימת לעבוד. את לא צריכה, משום שבעיקרו של דבר זה בעצם בלתי אפשרי, ואת מלחיצה את עצמך וגורמת לעצמך להרגיש ברע בגלל זה. בכל מצב שבו יש תקשורת לא ממש מוצלחת עם הסביבה, אין אשמים. יש אחראים ל"קלקול" בתקשורת. ובד"כ מדובר בשני הצדדים. זו לא שאלה של מי לא בסדר (אני או הם?), משום שסביר להניח שלשני הצדדים יש השפעה על התקשורת ועל הקצרים שבה. אני משערת שאת מבינה גם, שבכל פעם שאת "נתקעת" עם הערה לא סימפטית במיוחד ומנתחת אותה לאורך כל היום, זה לא עוזר לך בעצם, אלא רק גורם לך להרגיש מתוסכלת יותר. אני בטוחה שאת מאמינה במה שכתבת, שיתמקדו רק בפאשלות שלך... שאת באמת חושבת שזה ככה. אבל תעשי פעם ניסוי בינך ךבין עצמך - תכתבי לעצמך כמה הערות חיוביות קיבלת במשך שבוע שלם, לעומת הערות שליליות. אני מניחה שזה ישקף לך את המאזן כפי שהוא במציאות, ולא רק כפי שאת חווה אותו. את מוכנה לנסות את זה? הרה.
