מלחמות אגו

אני ובן זוגי בני 33, ביחד כמעט שנתיים, ועומדים להינשא בעוד מס' חודשים וגם מדברים על ילדים. אבל יש נושא שמטריד אותי מאד ואני חוששת לגורל כל הקשר ובמיוחד כאשר יבואו ילדים... רוב הויכוחים שלנו שנגררים למריבות - יוצאים משליטה ומפרופורציה. הדברים הופכים במהירות למלחמת אגו והאשמות הדדיות. זה פשוט נורא. יש פה עניין של שליטה, וכאשר מי מאיתנו מרגיש מאוים במקום הזה של שליטה, מייד האגו נכנס לתמונה והמריבות ממש מכוערות, האשמות הדדיות, כל אחד מנסה להכתיב לשני מה לעשות ואיך לדבר... פעם היינו יוצאים ממש משליטה, כלומר קללות וזריקת דברים - אבל בנושא הזה עשינו עבודה עצמית והתקדמנו, הבעיה היא שהיום ה"תחליף" כמו שזה נראה, שאנו פשוט נכנסים לשתיקה. ואז יש מצב של שעות ולפעמים יותר מיום שאנו ביחד בבית אך לא מדברים. זה עושה לי ממש רע. אני גם לא יכולה להמנע מהמחשבה - מה יהיה כשאהיה בהריון (הורמונים וכו'....) ובמיוחד כשיהיה ילד בבית... מה זה יעשה לילד... ולנו כמשפחה? אני מרגישה ממש חסרת אונים. כשאנו לא רבים הכל כמובן מקסים ונהדר. אבל ברגע שיש איזו אי הבנה קטנטנה, איזה חילוקי דעות או ספקות.....זה פשוט מתנפח. איך ניגשים לזה בכלל?

היי גלי, המעבר ממריבות בכוללות סוג של אלימות פיזית (זריקת חפצים וכו'...) למריבות המסתיימות בשתיקה הדדית מעיד על שיפור לטעמך. אבל צריך לשזכור שגם שתיקה היא סוג של תוקפנות, משום שסביר להניח ששניכם אינכם מרגישים בנוח נוכח השתיקה ההדדית. ואת צודקת, כשיהיו ילדים בבית, זה לא יתרום לבריאותם הנפשית לגדול בכזו אווירה שבה, אתם, ההורים, לא יודעים בעצם להתווכח ולריב (שאלה דברים לגיטימיים בכל קשר) בצורה בוגרת. מכיוון שמדובר בזוגיות, שבה שלניכם יש חלק פעיל, מדוע שלא תפנו לייעוץ זוגי? ולא צריך לחכות עד אחרי החתונה בשביל זה אלא להיפך, להתחיל לעשות משהו טוב עבור הקשר שלכם עוד לפני שאתם ממסדים אותו רשמית. בכלל, ככל שתתחילו מוקדם יותר, כך ייטב לשניכם מבחינת צורת ההתמודדות וההבנה של מקור מאבקי השליטה הללו. חג שמח, הרה.

את צודקת, אכן דיברנו על כך ונראה שנעשה את זה. תודה הרה וחג שמח גלי