מסרתי את הכלב=הילד שלי
דיון מתוך פורום תמיכה הדדית
אתמול מסרתי את הכלב שלי למישהו. הוא אמר שהוא יטפל בו טוב, ותמיד אוכל לבוא לראותו. אבל זה לא אותו דבר. אני רוצה שהוא יהיה שלי, אני אוהבת אותו, הוא התינוק שלי, הייתי היחידה שטיפלה בו. כעת אני יותר חוששת לו מאשר לי. אני פוחדת שהוא לו יסתגל לשםץ ובאשר אליי, קשה לי, כי כל דבר מזכיר לי אותוץ למה מסרתי אותו? כי הוא נשך מישהי ואני פוחדת ובפעם הבאה אצא ביוקר. השפחה שלי שאנת אותו, לא עזרה לי לטפל בו והקשתה על הטיפול. נמאס לי להתמרד, וללכת נגד כולם, אז כעת הוא לא איתי, הרוב מרוצים אבל לי כואב כואב מאוד,אני נורא עצובה. אין לי באמת חברה אמיתית שתבין אותי, אני צריכה חיבוק גדול גדול שיחנוק אותי מאהבה ויגיד לי "הכל בסדר, זה הכי טוב הכל לטובה"
היי תמי, בתור מישהי שגדלה עם בע"ח ומגדלת בע"ח, אני מבינה את הכאב שלך. הרבה אנשים לא מבינים, שחיה בבית יכולה להיות כמו ילד (מבחינת ההיקשרות והאהבה ההדדיות). אני לא יודעת אם את גרה עם המשפחה שלך (ציינת שהם שונאים את הכלב) או לא, אבל זה לא משנה משום שגם אם הם לא אוהבים אותו, הם אוהבים אותך ואני מניחה שקשה להם כשעצוב לך. כמה זמן הוא היה אצלך? את מכירה את מי שלקח אותו ממך? אני יודעת שזו לא נחמה, אבל מרבית הכלבים מסתגלים בסופו של דבר לשינויי מגורים. ואני מבינה שכרגע לשניכם קשה, אבל מתוך היכרות עם כלבים ואנשים שניכם תתגברו על זה (אם כי לא בטוח למי ייקח יותר זמן להתגבר - לך או לכלב). איך קרה שהוא נשך מישהי? זה היה בבית או בחוץ? הרה.
