שאלה
דיון מתוך פורום תמיכה הדדית
אני מנסה להבין מדוע אני כ"כ כועסת ועצבנית כל הזמן! אפפעם אני לא מרוצה ואני מרגישה שזה חוזר על עצמו במסגרות שונות אך כ"כ בטוחה שאני כן צודקת בכעס כי דברים לא מסודרים ואין ארגון אין צדק אין הגיון ולכן לא נראה לי שמישהו אחר יכול לראות הדברים אחרת (בצורה שקולה רגועה ומבינה). אם זה במקום העבודה אז תמיד בלגן אחד גדול,לא רציניים,ראש קטן,עובדים לא מהלב, בזלזול,בזרקנות ואנלא מצליחה לתפוס את זה! אני מאוד משתדלת לראות חיובי ולהיות אופטימית אבל תמידדד בסוף זה נגמר במרמור והסוף קרוב בד"כ. אני באמת משתדלת להיות "אדישה" לעולם ולקבל הדברים כמות שהם אך איני מסכימה עם ההתנהלות.יש לי מעין רצון לשנות את העולם. אספר בקצרה את עברי שעלול להשפיע ואולי לגרום לכעס ותחושת אי צדק כלפי כולם. הוריי התגרשו לאחרונה לאחר שנים רבות של נישואין. המשפחה כולה עברה מפלה כלכלית מאוד קשה. אני עברתי תאונה קשה פיסית ונפשית בעיקר. אחד האחים נמצא בנישואין כושלים בלשון המעטה. האחר חולה במחלה נפשית מאוד קשה אם כי מצבו יציב אך ללא מסגרת לא זוגית ולא תעסוקית. ובקצרה, מבחינה בריאותית,כלכלית ונפשית המצב לא מזהיר אם כי כולם מנסים לשמור על אופטימיות ועל פניו "כאילו" לא קרה דבר. אך עליי זה מאוד משפיע כי אנלא משלימה עם הדברים ולכן מנסה לתת לתמוך לעזור ומבפנים שבורה לגמרי. לבעיות הללו מצטרפים סיבוכים נוספים אך לא אלאה אותך בפרטים. האם אכן הכל נמצא בבלגן אצלי מחוסר אפשרות להתמודד עם הכל בו זמנית ומכאן כל התסכול שלי שבעצם מופנה לגורם אחר - הסביבה? או אולי אכן קיים בלגן בעולם ואנשים רגישים ורציניים כמוני פשוט לא מצליחים לעכל החיים ולכן "מושכים" עוד יום ועוד יום. יש לציין שמאוד קשה לי לשחק אותה נחמדה וסבלנית כלפי העולם כי איני מאמינה בו ואני מאוד מתגוננת מפניו - הכל מושחת ורע לדעתי אחרת איך ניתן להסביר את התנהגות החברה ואת "המזל" שלנו כמשפחה וכאדם פרטי שהדרדר בעוצמה רבה כזו??.
היי טלי, התחלת את ההודעה שלך במשפט: "אני מנסה להבין מדוע אני כ"כ כועסת ועצבנית כל הזמן!". וענית על זה בתוך הדברים שכתבת... את נמצאת בתקופה קשה, תקופה שבה הרבה דברים מלחיצים הצטברו יחדיו. יש גבול - סובייקטיבי ואישי לחלוטין - של כוח הסבל של כל אחד ואחת מאיתנו. יש משפט שאומר "בכביש אל תהיה צודק, תהיה חכם". כי, את יודעת, גם אם הכעס שלך מוצדק בהרבה מקרים הוא לא מקדם אותך לשום אותך. אנשים לא אוהבים אנשים 'כעסנים'. נכון, יש לך סיבות טובות להיות בלחץ, סיבות שאינן תלויות בך ושלא את יצרת, אבל הכעס הזה לא יקדם אותך לשום מקום אלא להיפך, הוא עלול לגרום לך להרגיש רע יותר. אני לא מכירה את מקום העבודה שלך (מבחינת דרישות מקצועיות, למשל). ייתכן ועובדים אחרים באמת לא לוקחים את העניינים ברצינות כמוך, ולא משקיעים כמוך... אבל את לא יכולה לשנות אותם. את יכולה לכעוס ולהתרגז בגללם עד מחרתיים, מלבד תחושת הכעס שלך לא יקרה כלום. גם הרצון "לשנות את העולם" אינו ריאלי במיוחד. אנשים לא יכולים לשנות את העולם, אנשים יכולים לשנות את הדברים שבסביבתם הקרובה, אותם דברים שיש שליטה עליהם ושאפשר לשנות אותם. אחרי הכל, כדי לשנות את העולם צריך להשקיע ולהקריב קורבנות (מרטין לותר, מרטין לותר קינג ועוד...). צריך שיהיו מאחורייך מספיק אנשים שמאמינים שהשינוי העולמי שאת רוצה אכן מתאים. אז בקיצור, עם כל הכאב שבזה, תצטרכי להשלים עם העובדה שהעולם ישאר כפי שהוא. אבל את יכולה לשנות את העולם שלך! את יכולה להחליט, למשל, שכן - נפלו עלייך המון צרות לאחרונה וכתוצאה מהעומס הרגשי הזה את לא מצליחה להתמודד עם קשיים שמציבה הסביבה, אבל החבר'ה במקום העבודה שלך לא אשמים בזה. ואת יכולה להחליט שלא כולנו זהים; חלקנו רציניים יותר, חלקנו לוקחים את החיים בקלות, חלקנו "גולשים" את החיים וכו'... והכי חשוב - את יכולה להחליט עבור עצמך, שאם קשה לך להתמודד עם המצב הנוכחי את יכולה לפנות לעזרה מקצועית, ולו רק כדי שיהיה לך מקום לפרוק תסכולים, לדבר על המקום שלך בעולם ביחס לאחרים, ולקבל פרספקטיבה מעט שונה מגורם שרואה את הדברים קצת אחרת. הרה.
