מילים שנכנסו לעברית משפות אחרות:

מרוסית: הרוסית היא שפה סלאבית, ממשפחת השפות ההודו-אירופיות. השפה קיימת בערך משנת 900 לספירה, לאחר גיבוש של כמה דיאלקטים סלאביים לשפה בזכות עצמה. הכתב הקירילי, שבו נכתבת הרוסית, קיים מאז השנה 988, שבה קיבלה רוסיה על עצמה את הנצרות – ויתכן שראשיתו מעט לפני כן. מספר נקודות שוני בין הרוסית לעברית: • ברוסית לא קיים העיצור ה'. במקומו אומרים ג' או ח'. למשל: גלפרין במקום הלפרין, כגן במקום כהן. • ברוסית לא קיימת ◄ה' הידיעה. לעיתים קרובות ההבדל הזה גורם לטעויות בעברית ויתכן שזה מקור הכתיב של כמה משלטי הדרכים בארץ. למשל בדרך לחיפה אפשר לראות: "שדה תעופה", "טכניון", "עיר תחתית", "נמל", במקום: "שדה התעופה", "הטכניון" וכו'. ההשפעה על העברית העליה מרוסיה היתה אחת העליות הגדולות והדומיננטיות לארץ ישראל. מאז העליה הראשונה, ובה אליעזר בן יהודה ואחרים, ועד לשנת 1924, היו העולים מרוסיה כ-50% מכלל העולים לארץ. לאחר קום המדינה נאסרה העליה מרוסיה במשך שנים רבות, אבל עולים המשיכו בכל זאת להגיע לארץ דרך ארצות אחרות, ובפרט היו מאז שני גלי עליה גדולים - בשנות השבעים הגיעו כ-165,000 עולים, ובעליה של שנות התשעים הגיעו עוד מאות אלפים עד מיליון עולים דוברי רוסית. השפעת הרוסית על העברית ניכרה בעיקר בראשית המאה העשרים, בין השאר באופן ההגיה ובדרך האימוץ של מילים וביטויים לועזיים. מאחר שרבות מהמילים ומהתופעות הלשוניות של הרוסית קיימות גם ביידיש ובשפות סלאביות נוספות (כמו הפולנית), קשה לרוב לדעת למי היתה הבכורה בהשפעה על העברית. הסיומת צ'יק סיומת של הקטנה. בעבר היתה נפוצה למדי, אבל היום נשארו רק שרידים מעטים: בחורצ'יק, צ'ופצ'יק, קטנצ'יק. (הסיומת קיימת גם ביידיש). הסיומת 'ק?ה סיומת של הקנטה מתוך חיבה (לדוגמה: בבושקה). הסיומת התגלגלה ליידיש בהגייה סגולית ('ק?ה) ומשם הגיעה לעברית כסיומת חיבה: חיימ'ק?ה, אסתר'ק?ה. מילים לועזיות מילים שחדרו לעברית מלועזית קיבלו סיומות וצורות הגייה שאופיינית לרוסית (ולשפות הסלאביות): 1. פעם היו אומרים אבטובוס, אבטומוביל, אבטומטי, פסבדו? (כמו במילה פסבדונים). היום הנטיה היא לנהוג על פי האנגלית, ולומר: אוטובוס, אוטומטי, פסאודו? (או פסידו?). 2. הסיומת -ציה (המקבילה לסיומת -tion): אינטגרציה, פרובוקציה, רזולוציה, וכו'. אלמנטים נוספים • קול הצחוק חה-חה-חה (חחח) הוא רוסי במקור. כך גם חלק מהמחוות הבלתי-מילוליות: גניחה (אח), יריקה (טפו), נפילה (טראח) ועוד. • חלק מ◄קולות בעלי החיים מקורם ברוסית. הדוב ב?ו?-ב?ו?, הכלב הב-הב (היום מקובל: האו-האו), החזיר חרר-חרר (היום, על פי האנגלית: אוינק-אוינק). • המילים פיפי, קקי הן כמו ברוסית. המילון בלגן - אי?סדר, כאוס, אנדרלמוסיה. במקור: ביתן של מופעי בידור ותיאטרון בובות ביריד, ובהשאלה - פארסה, קומדיה נמוכה. מקור המלה ב◄פרסית. ברדק - בלגן, אנרכיה, התנהגות לא ממושמעת. במקור: בית זונות (כמו בורדל), ובהשאלה - בלגן, כאוס. ג'וק - (ז'וק) - המילה הגיעה כנראה דרך היידיש. דמקה - משחק הלוח הידוע. במקור זהו שם הכלי שהצליח לעבור את כל הלוח ולהפוך למלכה (צרוף של דאם + הסיומת 'קה). חוליגן - עבריין, פושע. מקורה של המילה הוא דווקא באנגליה של סוף המאה התשע עשרה בדווחי פשיעה על משפחה מפורסמת, ומשם היא נקלטה ברטוריקה הקומוניסטית של תחילת המאה העשרים. חלטורה (халтура) - עבודה מזדמנת, שלא במסגרת העבודה הקבועה; לרוב במשמעות של עבודה רשלנית. במקור: הופעה על במה מחוץ למסגרת התיאטרון, וגם עבודה שנעשתה ברשלנות. מכאן גם הפועל: לחלטר. לום - מוט ברזל קצר. סמטוחה - (?) שיבוש של המילה הרוסית Sumatocha, שפרושה מהומה, תוהו ובוהו. המילה הגיעה כנראה דרך היידיש. פארש - חסר ערך, הרוס. הלך פארש, יצא פארש - נהרס. במקור: בשר טחון. פוגרום - ברוסית - פרעות, שוד. מעשי אלימות ופרעות המכוונים נגד עדה או מעמד מסוים. פיזדילוך - סלנג צבאי: מקום נידח ומרוחק. צ'ופצ'יק - קצה. (במקור: צ'ובצ'יק - תלתל קטן בולט בקדמת הראש). צ'ימידן - תיק חיילים. במקור: צ'מידן - מזוודה (וכך אכן על פי צילומים ישנים). קוזאק - חייל מימי הצארים (ברוסית: קזאק). • "קוזאק נגזל" - איש אלים שעושק אחרים אבל בוכה כשלוקחים ממנו את אשר גזל. קיבינימאט - "לך קיבינימט" - כמו "לך לעזאזל". במקור "ק יבני מאטרי" רוגטקה - קלע בסגנון התנ"כי. ביטויים עבריים שמקורם ברוסית • אלוהים שמור אותי מידידיי, מאויביי אשמר בעצמי (Уcпаси меня Бог от друзей, а от врагов я сам спасусь) • אין טוב בלי רע (Нет худа без добра) • התיאבון בא עם האכילה (Аппетит приходит во время еды) • יצא המרצע מן השק (Шило в мешке не утаищь) - במקור: אי אפשר להסתיר מרצע בשק • כל החתולים שחורים (במקור: אפורים) בלילה (Ночью все кошки серы) • לקפוץ מעל לפופיק (Выше головы не прыгнешь) – לעשות משהו בלתי אפשרי. במקור: אי אפשר לקפוץ מעל לראש • לתפוס שתי ציפורים במכה אחת (Убить двух зайцев одним выстрелом. Одним ударом двух мух убить) – במקור: להרוג שתי ציפורים באבן אחת • לתפור תיק – להעליל על מישהו, לבנות נגד מישהו תיק פלילי המבוסס על ראיות מזוייפות במטרה להפלילו בבית המשפט או בציבור • מי שקונה בזול משלם ביוקר (Где дешево там и дорого) • נותנים לך תיקח, מרביצים לך תברח (Дают - бери, бьют - беги) • קור כלבים (Собачий Холод) – כל כך קר שאפילו הכלבים כבר לא מסתובבים בחוץ ...וכמה מוצרים ידועים שקיבלו את שמם מן הרוסית: בבושקה - הבובה מסדרת הבובות המפורסמת. במקור נקראת מטריושקה (בבושקה = סבתא). וודקה - יי"ש. מרוסית: водка ("וודה" שפירושה מים + הסיומת 'קה). האצולה הרוסית הוסיפה את ה"קה" כסימן לזלזול כדי להראות שהמשקה האלכוהולי הזה הוא לפשוטי עם ולא ל"חברה הגבוהה". סרפאן - שמלה ללא שרוול עם חצאית רחבה. המקור כנראה מפרסית (serapa - בגד מכובד). קטיושה - שם של טיל קרקע?קרקע קצר טווח. במקור: שם חיבה לבחורה (קטיושה-קטיה-יקטרינה). קלאצ'ניקוב - רובה הסער הידוע (במקור: קלאשניקוב – שמו של הממציא). מפרסית: אישפז – בפרסית, אשפז פירושו אורח. המילה הגיעה לעברית דרך הארמית ('אושפיזין' – אורחים), והמילה חדרה גם ליוונית (hospis) וללטינית ומהן ללשונות המערב (hostpital, hostel ו-hotel). אשכרה – בשפת הדיבור: שקוף וברור. מפרסית: דבר ידוע, גלוי. אשמדאי – מלך השדים. בפרסית: אזמידאן - שטן. אתרוג – בפרסית: turung – ירקרק?צהבהב (במקור מטאמילית). בוסתן – גן, לרוב גן של עצי פרי. בפרסית: מקום הריח (בו-ריח, אסתן-מקום). בזאר – שוק. בפרסית: bāzār. בלגן – מפרסית: bala-khana – עליית גג (מילולית: חדר גבוה). המילה הגיעה לעברית דרך הטורקית והרוסית. גנזים – בפרסית, משרד האוצר (גנזך – בית אוצר). בלשון חז"ל, המילה קיבלה משמעות של הטמנה. דוכן – מקום גבוה. דת – חוק, משפט, פקודת המלך. המן – במקור, hama manah משמעו אותה ◄הדעת/הדעה, כלומר בעל אותה הדעה כשל המלך. אביו של המן נקרא המדתא או hama data, כלומר אותו החוק (כמו של המלך). הנדסה – גיאומטריה (בפרסית: handasa). המילה הגיעה לעברית דרך הערבית. ורד - ◄הפרח המוכר לנו (בפרסית: varda). המילה הגיעה לעברית כנראה דרך הארמית (ורדא). ושתי – הנחשקת (vaš לחשוק; ti צורת הבינוני הפעול - הווה). טאלק – מפרסית: talk. לילך – מפרסית: nilak – צבע בגוון כחול. לימון – בפרסית, שם גנרי לכל פרי הדר. סוכר – בפרסית: shakar (במקור מסנסקריט). סנדל – סרבל – מפרסית: sharval – מכנסיים. פוזמק – גרב. פור – גורל (מפרסית: puru – חרס או אבן קטנה שהיו מטילים כדי לקבוע ולקבל החלטות). מכאן גם שם החג 'פורים'. פיג'אמה – פריט לבוש, לאו דווקא לשינה. מילולית: לבוש לרגל (pae-רגל; jamah-בגד). פיסטוק – האגוז המוכר. בפרסית: pistah. פרדס – בפרסית: מקום מוקף חומה שבו צדים בעלי חיים לשם הנאה (pairi - להקיף; daêza - חומה). המילה מופיעה בתנ"ך במשמעות של מטע עצי פרי – למשל בשיר השירים (ד יג): ש??ל?ח?י?ך? פ??ר?ד??ס ר?מ?ו?נ?ים, ובעברית של ימינו המשמעות צומצמה למטע עצי הדר. המילה פרדס הגיעה גם לאנגלית ולשפות אירופאיות אחרות במשמעות של גן עדן (paradise). פתגם – פקודה, גזירה, פסק דין. קיוסק – בפרסית, kushk הוא ארמון או אכסדרה (מרפסת עמודים או כניסה מקורה בחזית בנין חשוב). המילה חדרה לשפות האירופיות דרך הטורקית. שח-מט – בפרסית, שח (shah) משמעו מלך (קיצור של kshayathiya – מלך בפרסית עתיקה). מט – מת, חסר אונים. מילים צרפתיות בעברית בגט (Baguette) – הלחם הצרפתי המוארך. במקור: גם במשמעות של מקל או קנה בוטיק (Boutique) – חנות קטנה המתמחה במוצרי יוקרה: בוטיק אופנה, יינות בוטיק בון?טון (Bon ton) – אופן ההתנהגות הראוי ביותר (לעיתים זהו תואר ביקורתי לאימוץ של מוסכמות חברתיות אליטיסטיות). במקור: צליל טוב; ובהשאלה – טעם טוב, נימוס גורמה (Gourmet) – אנין טעם: ארוחת גורמה, מסעדת גורמה גורמט (Gourmette) – שרשרת כבדה, לרוב מזהב ד?ז?'ה וו? (Déjà Vu) – תחושה של התקלות מחדש במצב מוכר. במקור: כבר נראה "טורים" (Tours) – סיבובי מנוע. במקור: סיבובים "כידון" (Guidon) – ההגה של האופניים ממחטה – השורש מח"ט הוא כמו בצרפתית (Moucher - Mouchoir) נובוריש (Nouveau riche) – עשיר חדש; מי שהתעשר לאחרונה ואץ להפגין את עושרו בראוותנות ללא טעם נון-שלאנטי – שווה?נפש, לא מפגין התרגשות. "בלי למצמץ". בצרפתית: non-לא, Chaloir-לדאוג ל? סינמטק (Cinémathèque) – מקום בו מוקרנים סרטים מובחרים לקהל מצומצם. במקור: אוסף סרטים פודרה (Poudre) – אבקת איפור פסאז' (Passage) – מעבר מקורה להולכי?רגל המוקדש בעיקר למסחר. בצרפתית: מעבר קורקינט (Trottinette) – גלגיליים קלישאה (Cliché) – ביטוי או רעיון נדושים שמשמעותם נשחקה מרוב שימוש ולכן איבדו מיעילותם או מעוצמתם. במקור: גלופה (של דפוס) קלסר (Classeur) – עוקדן. תיק העוקד (קושר) יחד ניירות מחוררים בעזרת צמד או שלוש טבעות קפיציות נפתחות. במקור: סדרן שסי (Chassis) – שלדה תפוח אדמה (Pomme de Terre) – תרגום מילולי מצרפתית ביטויים עבריים שמקורם בצרפתית • אחריי המבול (Après moi le déluge) – ביטוי של חוסר אכפתיות כלפי הבעיות הצפויות אחרי שאעזוב • אם אין לחם שיאכלו עוגות (S'ils n'ont pas de pain qu'ils mangent de la brioche) – ביטוי ציני של התנשאות על העניים. במקור: בריוש – סוג של לחמניה צרפתית עשירה • האצילות מחייבת (Noblesse oblige) – קריאה להתנהגות יפה המתחייבת על פי הממון והמעמד • דו שיח של חרשים (Dialogue de sourd) – כאשר שני אנשים מדברים זה עם זה מבלי להקשיב • לשטוף את העיניים (Se rincer l'oeil) – ליהנות ממראה של נשים יפות (בצרפתית: להציץ באיברים מוצנעים) [.] | | | מערבית מקור השפה הערבית הוא בחצי האי ערב, וראשיתו של הכתב הערבי היא בימי מוחמד, במאה השביעית לספירה. השפה הערבית היא שפה אחות לשפה העברית, וכמוה גם היא נמנית עם השפות השמיות. על השפה וההגיה הכתב הערבי הוא כתב בן 28 אותיות, המייצגות 28 עיצורים. רוב העיצורים המשמשים בערבית מצויים גם בעברית, אך הערבית שמרה גם על עיצורים שאבדו בעברית - העיצורים הנחציים (ט'-th, צ'-dh) והאות ע' (שהיא גרסה מרוככת של הגימ"ל העברית, ונשמעת קצת כמו רי"ש). בערבית הספרותית יש רק שלוש תנועות: a,i ו?u, אך בערבית המדוברת יש וריאנטים רבים (המשתנים מאזור לאזור), וזו הסיבה לקיומן של מילים רבות המוכרות לנו שקיימות בהן גם התנועות o (אבו גוש) ו?e (כפר קאסם). המילים בערבית, בדומה לעברית (ולמרבית השפות השמיות), גזורות משורשים, וצורתן נקבעת לפי בניין, משקל, הטיה וכדומה. רבים מהשורשים הערביים דומים לשורשים עבריים; כמו כן, יש מילים רבות שהן דומות או זהות בשתי השפות. מערכת הבניינים הערבית דומה למערכת העברית: בעוד שבעברית יש חמישה בניינים, שלשניים מהם יש בניינים תאומים ליצירת הסביל (ה?פעיל - הופעל, פיעל - פועל), הרי שבערבית יש עשרה בניינים - ולכל אחד מהם בניין "תאום" המשמש ליצירת פעלים סבילים, גם הדקדוק של השפה הערבית דומה לעברית. היידוע בערבית נעשה על ידי הקידומת אל? בראש המילה (לפעמים הלמ"ד לא נשמעת). לשמות ולפעלים בערבית יש הטיות דומות לעברית (למשל סיומת הקניין בגוף נוכח היא כ??, כמו ב??י?ת?כ?? = ביתך). גם מבנה של סמיכות קיים בערבית, וכן מאפיינים דקדוקיים רבים נוספים המשותפים לשתי השפות. השפה הערבית מיוחדת בכך שיש שפה כתובה, המכונה "ערבית ספרותית", שמשותפת לכל דוברי השפה, ושפות דיבור מקומיות רבות ("ערבית מדוברת"), שמשתמשות באוצר מילים "לא תקני", ושונות ממנה באופן ההגיה של המילים. כך לדוגמה, במצרים הוגים את האות ג' כמו גימ"ל בעברית (למשל בשם "גמאל עבד א(ל)נאצר"), בעוד שבירדן אומרים "ג'מאל", ובסוריה "ז'מאל". גם בערבית המדוברת הפלשתינאית יש כמה וריאנטים: • בהגייה העירונית, ק' נהגה כמו א'. כך קיבלה העברית את המילים שאפה (שקפה), ואבדאי (קבדאי). • בהגייה הבדווית, ק' נהגה כמו ג'. כך קיבלנו את המנגל (מנקל) ואת הנגלה (נקלה). • בהגייה של איזור המשולש, כ' נהגה כמו צ' (ch). כך הגיעו לעברית הצ'יזבאטים (כזבים) וה-"תן צ'ף" (כף). ההשפעה על העברית הערבית חדרה והשפיעה על העברית בכל התקופות. למשל, בספרד של ימי הביניים, נכתבו בערבית כמה מהחיבורים הפילוסופיים והתורניים של הרב סעדיה גאון, הרמב"ם ואחרים. בתהליך התרגום של יצירות אלו נקלטו לעברית מספר מילים ערביות. מאז ראשית הציונות, התאזרחו בעברית, בעיקר בסלנג, מספר גדול של מילים מערבית. אליעזר בן יהודה, עשה מאמץ ניכר להעשיר את העברית הכתובה במילים שמקורן בערבית (כמו גם משפות שמיות אחרות), אבל רובן לא נקלטו בסופו של דבר בשפה. היו גם קבוצות בישוב שאימצו להן במודע מילים מהערבית, כחלק מתהליך ההתערות וההשתרשות בארץ. למשל, ארגון השומר, שהתהדר בכאפייה ובלבוש ערבי, אימץ מילים כמו דחילק (דחילכ = دخيلَك בקשתי שטוחה לפניך), מעל?יש ועוד. במשך השנים, חלק מהמילים הללו נקלט בשפה, וחלקן נעלם. גם בשנים האחרונות ממשיכות להתווסף לשפה מילים מערבית. מיעוטן ישירות ורובן דרך הלהגים של היהודים יוצאי מדינות ערב. המילון א?ב?ו? – (أبو) אבא של, ובמדוברת: "בעל (תכונה)". למשל אבו ארבע (ממושקף), אבו יו-יו [◄]. • אבו עלי – אדם פשוט בעל תדמית מפחידה, דמות מסיפור ערבי עממי: "לשחק אותה אבו עלי", "לעשות אבו עלי". • באבו אבוהה - ועוד איך (מילולית: באבי אביו). אהבל – בשתי השפות, אהבל (أهْبَل) הוא טיפש, אידיוט. אוסול – שורשיות, מקוריות (אתנית). בערבית, אוסולי (أصُولي) הוא יסודי, מקורי. ר' אסלי. א?חו?ק – לרוב בא בצורת הריבוי "אחוקים", לציון חברים בלב ונפש. בערבית, אחוכ? (أخوك) הוא "האח שלך". אחושרמוטה (גם: חושרמוטה) – קריאת התפעלות: "יוצא מגדר הרגיל". מילולית: האח של הזונה (أخُو الشَّرْمُوطَة). אחלה – טוב, מצויין, מילה של שביעות רצון. בערבית, אחלא (أحلى) הוא הכי מתוק, ובהשאלה - משהו טוב, משובח. אינשאללה (إن شَاءَ اللّه) – הלוואי (מילולית: אם ירצה השם). א?כ??ב??ר – (أكْبَر) הוא "הגדול ביותר" (זו צורת ההפלגה של כביר=גדול). יש הרבה צרופים בעברית שמשתמשים במילה אכבר. למשל: אכבר גבר, אכבר טול [◄]. ומוכר כמובן הביטוי "א?ל?ל?ה? אכבר" (אללה הוא הגדול ביותר). אסלי – אמיתי, אותנטי. נאמר בעיקר על ידושלמים ותימנים. ב?ו?ג?'ר?ס (وجع الراس) – שיבוש של וו?ג'ע א?(ל)ר?אס (כאב ראש) שהפך לוו?ג?'ר?ס ולב?ו?ג?'ר?ס. בעברית: טרחה, טרדה, מצב מסובך ומעיק. בסטה (بَسْطَة) – דוכן בשוק. [بَسَطَ - פרש (סחורה)]. יתכן שמקור המילה הוא מפרסית: بسته (basta) - מקום סגור. בעסה וגם: באסה – תחושת אומללות הנובעת מאכזבה או ממפח נפש (בערבית - بعصة ). בערבית המדוברת יש למילה גם משמעות מטאפורית של קילקול, או השריית אווירה של נחס או של יאוש. מכאן נגזרו גם המילים התבעס או התבאס. ג??'ב??ל ג?'ב??ל?או?ת (جَبْل) – הר, הרים. בשימוש בעיקר בסלנג הצבאי. ג'ורה – ביוב. במקור: جورة - בור (בור ספיגה). ג'מעה – חבר?'ה. בערבית: ג'מאעה (جماعة) - חבורה. ג'ננה – מאותו השורש כמו מג'נון (משוגע): שיגעון, עצבים. ג'ננה מקבלים ומביאים ("אחי אתה מביא לי את הג'ננה"). דוגרי – דיבור ישיר, בלי התחכמויות. בערבית המדוברת, ד?ע`רי פירושו "ישר". למשל: "אמשי דע`רי" = לך ישר. המילה הגיעה כנראה מן הטורקית (dogru בטורקית משמעו ישר קדימה). דאחקה (דאחקות) – "צחוקים" (במלעיל). לרוב, בדיחה מתנשאת על מישהו שלא שייך לחבר'ה. בערבית, דחכ?ה (ضَحْكَة) זה צחוק. דאחקות מריצים ("להריץ דאחקות"). דיר באלק – זהירות! מילת איום ואזהרה מפני ביצוע פעולה. בערבית, דיר ב??אל?כ? (دِير بَالَك) משמעו 'הסב את תשומת לבך', כלומר 'שים לב'. בערבית זאת רק צורת הציווי ליחיד (לרבים: דיר באלכום וכו'), אבל בעברית משתמשים בה ללא שינוי המין לכל הגופים. התחפף – הסתלק. מקור המילה הוא הפועל تَحَفَّف שמשמעותו נעשה קל (ע"ע חפיף). התחרפן – התנהג בצורה מוזרה, השתגע. בא מהמילה ח?'ר?פ?אן (خَرِِْفَان), שהוא זקן, "סנילי", פטפטן. וואלה – צרוף של ו' השבועה והמילה אללה (وَاللّة) שמשמעו "אני נשבע בשם האל" או "בחיי אללה". בעברית, יש למילה הזאת אינספור משמעויות (פליאה, הבנה וכו'), שתלויות בהקשר ובנימת הקול של הדובר. חיזבאללה (حِزْب اللّة) – שמה של התנועה הלבנונית השיעית. מילולית: מפלגת אללה. חלאקה – המנהג היהודי לספר את הילדים פעם ראשונה בגיל שלוש בעלייה לרגל למירון. בערבית מדוברת (حلاقة): תספורת, גילוח. חמסה – ח'מסה (خمسة) הוא הקמיע נגד עין הרע, שצורתו צורת כף יד. בהשאלה: ביטוי הנאמר כסגולה כנגד עין הרע. בערבית: ח'מסה הוא חמישה, ובהקשר הזה – חמש אצבעות היד. חפיף – באופן מרושל, בקלות. במקור: ח'פיף (خَفِيف) - קל משקל. מכאן הפועל לחפף – לעשות משהו באופן חלקי, ללא הקפדה על הפרטים. טמבל – מישהו שלא משופע בשכל. גם בערבית. ת??נ?ב??ל (تنبل) הוא עצל, טיפש ומטומטם. יאללה – מילת זרוז, צירוף של שתי מילים: יא + אללה (يا أللة). יעני – כלומר. וכנ"ל בערבית (يَعْنِي). כיף – מהנה, מענג. המילה כ??י?ף (كَيْف) בערבית פירושה הנאה, נחת-רוח, וגם חשיש. לאפה – פיתה שטוחה וגדולה. המילה הערבית ל?פ?ה (لَفَّة) באה מן השורש לפ"פ ומשמעותו, כמו בעברית, ללפף, לסובב. ל?ב??ן – המילה ל?ב??ן (لَبَن) משמעה חלב, וגם "לבן" - חלב חמוץ. מג'ד אלכרום – אמנם לא מילת סלנג - אבל ישוב שטועים בשמו לפעמים. מג'ד אלכרום (مَجْد الكُرُوم) משמעו "תפארת הכרמים". (מג'דל כרום זה מגדל שעשוי מכרום). מנגל – מ?צלה. נגזר מהשורש נק"ל - העביר, הזיז. מ?נ?ק?ל (مَنْقَل) הוא מכל שמכיל פחמים לחימום או תאורה מחוץ לבית. ההגיה של המילה היא על פי הניב של יהודי תימן (וכך גם בהגייה הבדווית). מסטול – סטל (سَطْل) בערבית הוא דלי. מי שהפכו דלי על ראשו הולך כמו מסטול (מסומם). מעאפן – דבר גרוע, לא מוצלח. בערבית, מ?ע?פ?ן (مُعَفَّن) זה רקוב, מעופש, מזוהם. מערוף – בעברית, מערוף זאת טובה, כבוד. בערבית (معروف) הוא חסד, טובה, וגם אדם מפורסם. מערוף עושים ("אחי אני צריך 100 שקל עד מחר, תעשה לי מערוף"). נאחס – הוא עוגמת נפש, הרגשה רעה, וגם תחושת דחיה וגועל. בערבית, נחס (نَحْس) הוא מזל רע; משהו שמבשר רעות, מביא פורענות. נאחס עושים, ולפעמים נאחס נהיה מעצמו. לנחס – לעשות למישהו נאחס, לגרום לו להיות מנחוס (منحوس = אומלל, ביש גדא). נ?ג?ל?ה – כאשר צריכים להסיע אנשים אבל אין מספיק מקום לכולם, עושים כמה נגלות (סבבים) וכל פעם מעבירים חלק מהאנשים. במקור, נקלה (מהשורש נק"ל) היא העברה, הובלה. סבבה – צבאבה (صَبَابَة) הם כיסופים, אהבה לוהטת; ובערבית המדוברת: יופי, מצוין. בעברית, אומרים סבבה כשרוצים להביע שביעות רצון ממשהו (לפעמים בנימה אירונית). סבבה אגוזים – דומה קצת ל?"יופי טופי". סחבק – למילה יש שני שימושים. כאשר אדם מדבר על "סחבק" בגוף שלישי, הוא בעצם מתייחס לעצמו, בנוסח "עבדכם הנאמן". וכאשר מדברים על אנשים שהם "סחבקים", הכוונה לרוב היא לאנשים שיש ביניהם קשרי ידידות, בזמן שמצפים מהם לענייניות או לרשמיות. למשל: "בחיים בישראל הגבולות פרוצים וכולם מרגישים סחבקים. אין קודים מקובלים של נימוס, התחשבות בזולת או חינוך לאסטתיקה." בערבית, צ?אח?ב (صاحب) הוא חבר וצאחבכ? (صاحبك) הוא החבר שלך. מהמילה סחבק נגזר גם הפועל להסתחבק במשמעות של להתרועע, ליצור ידידות, לעיתים באופן מלאכותי או אינטרסנטי. סחתיין – מילת פירגון וברכה. מילולית, צחתיין (صَحتين) זאת צורת זוגי של צחה (صِحَّة) – בריאות, שלמות. המילה משמשת בערבית מדוברת במשמעות של: לבריאות, בתיאבון, לחיים. עלכ וגם: עאלכ – בערבית במילה הזאת אין בכלל עי"ן: ק?ל?כ? (قلك) שנהגית א?ל?כ? בערבית המדוברת (העירונית), היא "כדבריך", ונאמרת בנימה של זלזול וחוסר אמון. ע?ר?ס (عَرْس) – סרסור. כשהמילה נאמרת בבדיחות הדעת, היא שקולה ל"ממזר": בחור פיקח וממולח. בכל הקשר אחר זהו ביטוי מעליב ופוגע. פדיחה – משמעה בדרך כלל התבזות בפומבי, "בושות". בערבית, פדיח'ה (فَضِيحَة) היא שערוריה, בזיון. מהמילה נגזרים גם הפעלים פידח, להתפדח. פדיחות משתדלים לא לעשות. פיספס – החטיא, החמיץ. המילה נוצרה מהלחישות "פסס..פסס.." (فِسَّّة فِسَّّة) שמטרתן להוציא את היריב מהריכוז ברגע המכריע (פיספוס). פרחה – פ?ר?ח?'ה (فَرْحَة) היא אפרוחית, פרגית. צורת ההקטנה שלה היא פ?ר?יח?'ה (כשם חיבה), ובעברית המילה קיבלה משמעות של נערה קלת-דעת, קולנית ובעלת לבוש צעקני. פשלה – כמו בערבית (فَشْلَة): כשלון. לרוב הכוונה למעידה חד פעמית ולא אופיינית. גם פשלות משתדלים לא לעשות, אבל זה לא תמיד מצליח. צ'ילבה – אויבת, יריבה, בדרך כלל בין בנות. המקור הוא במילה כ??ל?ב??ה (كَلْبَة) כמו בעברית. צ?'ף – כף יד (הכ"ף מבוטאת כצד"י). למשל: "תן צ'ף". ראבק – פניה אל המצפון. בחייאת ראבק - פניה נואשת אל המצפון. ר?ב??כ? (رَبَّك) – ריבונך, אלוהיך. ר?ס?מ?י – (رَسْمِيّ) הוא "רשמי". למילה הזאת יש היסטוריה מעניינת: המילה העברית "רשמי" היא חידוש לשוני שעשה אליעזר בן יהודה על פי הערבית. בנוסף לזה, המילה "רסמי" קיימת גם בזכות עצמה. למשל, בראשית ימי המדינה, "רסמי" היה חוקי או רשמי במובן של דווח לשלטונות: כשעושים משהו "רסמי", נותנים לו גושפנקא של עבודה מסודרת ורישום פורמלי. ובסלנג של ימינו, פירוש המילה "רסמי" (ובפרט "רסמית") הוא: "הכי אמיתי, הכי נכון, הכי באוסול (ע"ע)". שאפה – היא 'חתיכה' (גם בערבית). בהגיה המדוברת העירונית לא שומעים את הקו"ף, ולכן ש??ק?פ?ה (شَقْفَة) הפכה ל-'שאפה'. בעברית, נגזרה מהמילה גם הצורה הזכרית: 'שאף' (חתיך). שופוני יא נאס – מילולית: תראו אותי! אמירה של ריקא שמנסה למשוך תשומת לב; "חמור קופץ בראש". או במילים של סאבלימינל: "זהב על הצואר, שופוני יא נאס - וכל העולם תופס ממך דיסטנס". שרמוטה (شَرْمُوطَة) – זונה, בעברית כמו גם בערבית. לשוננו לעם - לקסיקון למונחים ערביים שחדרו לשפתנו העברית בעת החדשה (מהדורה שניה מורחבת), יהודה כץ ותלמידי המגמה לשפה הערבית בבית?הספר התיכון "כצנלסון", כפר סבא 1994. מלאדינו לאדינו, שידועה גם כספרדית יהודית, היתה השפה המדוברת והנכתבת של היהודים במושבות ספרד. היא התאפיינה כשפה "יהודית" רק אחרי גירוש יהודי ספרד, בשנת 1492. השפה בנויה ביסודה מאוצר המילים ומהדקדוק של השפה שדוברה במאות ה?14 וה?15 בספרד, בתוספת מילים שמקורן בעברית וכן מילים שחדרו אליה משפות שונות. ללאדינו שני ניבים עיקריים שונים, שמקבילים למוצאם של הדוברים בה: • הלאדינו המזרחית - דוברה בטורקיה וברודוס, והושפעה מהספרדית הקסטיליאנית. • הלאדינו המערבית - דוברה ביוון, מקדוניה, בוסניה, סרביה ורומניה, ושימרה את הניבים ותצורות השפה של ספרד הצפונית ואת הפורטוגזית. אוצר המילים של הלאדינו כולל מאות מילים בספרדית עתיקה, שנעלמו מהספרדית המודרנית; מילים שמקורן בעברית, כגון הסלחה (הצלחה), ברכה, עין הראח (עין הרע); וכן מילים משפות שונות, אשר היוו תחליף למילה הספרדית המקורית, ומקורן במושבות השונות של היהודים דוברי השפה. מילים שחדרו לעברית יש פזמון בחרוזים שילדים אומרים כאשר הם רוצים לקבוע תורו של מי להתחיל: "אנ-דן-דינו-סוף-על-הק?טינו? סוף-על-הק?טי-ק?טו?-א?ליק-ב??ליק-ב?ו?ם". הפזמון הוא וריאציה חביבה על שיר ילדים מסראייבו שביוגוסלביה: Ententino savaracatino, savara caticataca elem belem bus tisi mali rus ג'ינג'י קלבסה - kalabasa היא דלעת בספרדית (ומכאן גם בלאדינו: kalavasa). עיניים שלי - ביטוי של חיבה ודאגה. במקור: mi ojos, או ojos de mi cara - עיניים של פניי. פוסטמה - (בלאדינו - צלקת, פצע מוגלתי). המילה שימשה בעבר לתאור אישה מציקה ומאוסה, אך עם השנים הפכה כינוי גנאי לסתם אישה טיפשה או עצלנית, אולי עקב דמיון הצליל ל"סתומה". למשל: זאת פוסטמה גדולה לא עושה שום דבר! שנת תרפפ"ו - צרוף של שנת תרפ"ו (1926), יחד עם ביטוי הלאדינו "דיל טיימפו די מי טאראפאפו", שמשמעו מזמן סב סבי, לפני עידן ועידנים, בלאדינו היוונית: תריא - שלוש, פאפו - סבא (ע"פ אורה שורצולד, "שקיעי ספרדית-יהודית בעברית"). פורום לאדינו בתפוז.

אובחנה דרגת שיעמום גבוהה ביותר... חשש לשיעמום יתר... שלומי? שלומי? שלומי? החולה אינו מגיב... אין ספק שלומי, הפעם הפרזת עם השיעמום יתר הזה... ;-) ומה חוצמזה?

היה יותר כייף לקרא אם לא היו כל כך הרבה הפרעות של מספרים , אבל אני מניחה שדי התאמצת כדי להביא את הדברים לכאן , בכל זאת היה מענין יערה

שכחתם את המילה "נו" מרוסית. ופס'פס'פס שעושים לחתולים זה מ-קיס'קיס'קיס.

מקור המילה מערבית אצבע עשו לו באסה בעבזהו = הכניסו לו אצבע בתחת זה המקור וגם הפרוש ללא כחל ושרק