שבת שלום הרה
דיון מתוך פורום תמיכה הדדית
היי הרה שבת שלום שמתי לב שיש הבדל גדול בין המסגרות שבהם אני נמצא כלומר בכל מקום יש לי המון חברים גם באונ גם בעבודה אנשים שאני חש שאוהבים אותי ומעריכים אותי(נשים וגברים) אבל בסוף היום אני לבד ואף אחד לא מתקשר לשאול איתי לשלומי נראה לי שהבעייה נעוצה בי כי אני חושב שבכל זאת הם רוצים בקרבתי אבל אני לא שומר על קשר ולא יוזם לפני שבוע פגשתי חבר מהמילואים שהזמין אותי לקפה בדירה שלו והלכנו לשתות אצלו אבל כל הזמן חשבתי שהוא סתם היה נחמד אליי ואני מבין שאני סתם טמבל... שזה לא כך כי כשרציתי ללכת הוא ממש ביקש ממני להשאר לא מבין מה הבעייה שלי למה אני חש כל כך דחוי כל הזמן בלי סיבה אני חושב שזה משהו שנטבע בי כילד . בתקופת הילדות הייתי ילד לא כל כך מקובל ואני חש שהשינוי הזה במעמדי בקרב אנשים שמכירים אותי עדיין לא נטמע. הבדידות הזו הורגת אותי מייאשת ומתסכלת (זה גם גרם לי ללכת לנערת ליווי התחושה שאף אחד לא רוצה אותי כי אני אדם כושל) שוב הייאוש מההליכה לנערת הליווי מציקה לי ושוב נכנסתי לדכאון אחרי חודש שהייתי בסדר פחות או יותר מה יעלה בגורלי אני כבר לא חושב שטיפול זה מה שיסדר את זה והאמת שאין לי גם כסף אני כבר לא יוצא עם נשים מאז אני לא מתחיל עם אף אחת אני מרגיש מת מהלך מה יהיה איתי אני בכלל לא אופטימי
היי. אתה מעלה כאן נושאים מאוד חשובים. העניין הוא שיש דברים שחשוב לדון בהם במסגרת מקצועית מסודרת, ולא במסגרת של פורום. לפעמים טיפול יכול לסדר יותר ממה שנדמה, אם מוכנים להשקיע בזה בלי לפחד ממה שקורה. לעניין חוסר התקציב יש פתרונות. האוניברסיטאות השונות מציאות מסגרות טיפוליות לסטודנטים, יש אפשרות לפנות למרפאה הציבורית לבריאות הנפש, או לטיפול במסגרת קופ"ח. אני לא חושבת שיהיה נכון לנתח כאן איך דברים שונים מעברך אולי משפיעים על מה שקורה איתך בהווה. זה משהו שצריך לעשות מול איש מקצוע. אחרי הכל, המסגרת הנוכחית מגבילה מאוד.
