שאלה שאלתית
דיון מתוך פורום תמיכה הדדית
מה עושים במקרה של אובדן? למשל מישהו שהוא אצן. הריצה זה המקצוע שלו והוא אלוף הארץ. זה גם המקצוע שלו וגם התחביב שלו וגם החיים שלו. זה הדבר היחיד הטוב שהוא יודע לעשות בחיים שלו. איך נותנים לאדם כזה טעם להמשיך לחיות כאשר הוא יודע שהוא לעולם לא יוכל להמשיך לעשות את הדבר שהוא כל כך אוהב לעשות? זה ממש פגיעה בזהות. אפילו של אדם שהוא יחסית חזק שלם ובריא בנפשו. אפשר אמנם לעודד אדם כזה למצוא איזשהוא תחביב אחר, אבל כולנו יודעים שזה לא יהיה אותו הדבר. עוד רעיונות מה עוד אפשר לאמר או להציע לאדם כזה?
שלום מירה, אין תשובה חד-משמעית שתהיה נכונה עבור כולם. אנשים שנאלצים לוותר על תחביב ו/או עיסוק אשר ממלא את חייהם וגורם להם לאושר, אכן חווים תחושות קשות של אובדן עד כדי יאוש ואיבוד הטעם והמשמעות שבחיים. כל אחד מתמודד בצורה שונה, כשנקודת המוצא היא, שכנראה אין ברירה ובלתי אפשרי לחזור לעיסוק - ריצה למשל - שמעניק ממשות ומשמעות לחיים. יש כאלה שלא יוכלו מצוא לעצמם משהו אחר. אחרים כן ימצאו לעצמם עיסוק אחר, אבל לא יוכלו למצות ממנו את מלוא ההנאה. ויש אנשים שמתאבלים פרק זמן מסוים, ולאחר מכן לומדים להודות על הזמן שהיה להם כדי להשקיע בעיסוק, וממשיכים הלאה בתחומים אחרים. קשה לומר או להציע משהו לאדם שהעיסוק והזהות שלו נעשו - לכאורה - ישות אחת, וכעת הוא נאלץ לוותר על חצי ממה שהוא. הרבה פעמים הזמן עושה את שלו, ולומדים להתגבר. זה תלוי באישיות של האדם וביכולת ההסתגלות שלו. שבת שלום, הרה.
