חום,קירבה ודאגה...

החבר האחרון שלי נפרד ממני בגלל שאין בי מספיק חום ודאגה. ומאז שמתי לב כמה שזה נכון, כמה שאני לא כל כך דואגת לאנשים מסביבי, קודם כל דואגת לעצמי ובד"כ לא שמה לב למה עם אחרים. שמתי לב גם כמה שאני אדם קר יחסית, אני לא מרגישה בנוח עם מגע (לבוא ככה סתם,לחבק,לנשק,להחזיק את היד) למשל עם ההורים או עם החברות שלי. אני תמיד די מרוחקת. אני רואה את חברותיי ואני פשוט מקנאה. בחופשיות שהן אומרות דברים, באיך שאין שמות לב לאחרות, באיך שהן שמחות באופן כללי, באיך שהן יכולות להביע חום אחת לשניה וכו'.... עם החבר הקודם לא הייתה לי בעיה של מגע,הייתי מאוד צמאה לזה ומאוד אהבתי את זה,אבל עדיין לא הייתי מספיק חמה כלפיו,במובן של להביע את הרגשות כלפיו,במשך שנה. בקיצור, ממש רע לי עם זה. אני מרגישה עצורה, קרה, מרוחקת ואני מרגישה עצובה בגלל זה, בגלל שאני כזאת. לא פתוחה,קלילה ומשוחררת. ואני לא יודעת מה לעשות עם זה... :(

היי ד.ל. מהדברים שלך משתמע, שיש בך צורך עצום להגן על עצמך מקירבה, שעלולה לגרום לפגיעה. לכאורה הצורך בקירבה וביכולת להיות פתוחה יותר כלפי הזולת מתפרש כחולשה שמזמינה פגיעה, ולכן נוצר דפוס שבו את משדרת קרירות ולא יכולה לתת מעצמך מספיק כדי לשמור על קשרים. לא יודעת אם ועד כמה זה רלוונטי עבורך, אבל יש לא מעט אנשים שפשוט לא אוהבים מגע פיזי. יכולים להיות לזה כמה גורמים, אבל אני לא רוצה סתם ככה לזרוק השערות. אני מניחה שניסית לברר בינך לבין עצמך מה גורם לך להיות מרוחקת מהסביבה... יש לך השערה כלשהי? שבוע טוב, הרה.