יחסים זוגיים רעועים לאחר לידה

שלום רב, אני ואשתי בגילאי 26, נשואים שנה וחדשיים וחובקים תינוק בן חודש וחצי שהגיע אלינו מרצון מלא של שנינו. הכניסה להריון, ההריון עצמו והלידה היו קלים מאוד. שנינו עובדים במשרה מלאה וקבועה - כעת אני עובד והיא בחופשת לידה. שנינו בעלי תארים אקדמיים. אנו זוג שהיה רגיל לצאת הרבה במשך כל שבוע - גם לבילויים וגם לסידורים וקניות, ובכלל עשינו הכל יחד. כיום היא מסרבת לצאת מהבית כי "התינוק קטן ורגיש מדי" (כבר בן חודש ו-3 שבועות) וחיינו השתנו מקצה אל קצה. יחסינו לפני הלידה היו בעלי עליות ומורדות. היו ריבים די הרבה פעמים שהתרכזו בעיקר סביב נושא המשפחות - כל צד כנגד המשפחה של האחר. המשפחה שלי היא משפחה שעוזרת לנו כלכלית - בכסף ומתנות, פיזית - אבי עזר לנו בכל התיקונים בבית החדש באופן פיזי, ורגשית - נותנים לנו עצות מעשיות וטובות שעוזרות לנו מאוד - תכנון חתונה, משכנתא, עצות הקשורות לבית וכו'. משפחתי היא ליברלית וקיבלה כל דבר שאשתי רצתה. משפחתה שמרנית - לא איפשרה לנו בזמן החברות (מגיל 22 עד 25) לישון ביחד, לנסוע למקומות ביחד וכו. אשתי קיבלה את כל מה שציוותה משפחתה. משפחתה עוזרת רק לה, וגם באופן מועט ביותר. כיום אנו רבים על כל דבר והיחסים ביננו מתוחים מאוד. עיקר המריבות הוא השנאה שאני חש שפיתחה כלפי הוריי (אני בן יחיד) בכל פעם שבאים לבקר אותנו על דברים שהם קונים שלא מוצאים חן בעיניה, על כל מלה שניה שלהם, על זה שבאים פעמיים-3 בשבוע לעזור עם התינוק והוריה באים רק פעם אחת. הוריי מאוד אוהבים אותה והיא לא מתייחסת אליהם כך . יש לציין שלפני מגורינו המשותפים גרנו אצל הוריי חצי שנה והתקופה היתה יחסית בסדר. גם אז היו לה תלונות על כל מיני דברים הכי פשוטים שהוריי היו עושים או אומרים אך העניינים לא הקצינו. כיום עיקר מריבותינו בנושאים אלו. אין ביננו יחסי מין מאז הלידה - אין לאשתי כל חשק או צורך בכך (אנחנו כמעט חדשיים מאז הלידה). הצעתי לה ללכת ליעוץ זוגי - היא מסרבת בטענה שאי אפשר להשאיר את התינוק עם מישהו (הוריי למשל) ולא ניתן לקחת אותו איתנו וממילא הטיפול לא יעזור, ואם ארצה - אלך לבד. מה עושים? אבקש את עצתך מאוד, אמיר, בעל חסר אונים.

היי אמיר, ראשית כל - מזל טוב על התוספת החדשה למשפחה. אתה מתאר מערכת יחסים סבוכה, משום שמעורבים בה יותר מדי אנשים. אין לכם זוגיות שהיא רק שלכם, ולא משפחתיות שהיא רק שלכם ושל הבן שלכם; חסר גבול מסוים בין מה שהוא רק שלכם, לבין המקומות שבהם ההורים של שניכם מעורבים. כל אישה מושפעת מהלידה בצורה שונה. יש כאלה שאחרי שבועיים כבר יוצאות לבלות שוב, ואחרות מרגישות שזה נכון עבורן רק אחרי כמה חודשים. צריך לזכור, שאפילו אם הלידה היתה קלה (וזה מצוין!) וחלפו מאז 7 שבועות, עדיין מעורבים הורמונים בסיפור. והם משפיעים בצורה שונה על כל אישה. וזה נכון בעיקר גם לצורך של האישה בקיום יחסי מין; אחרי הכל, קלה ככל שהיתה הלידה, מבחינה פיזית ורגשית הרבה נשים לא מרגישות בנוח לקיים יחסי מין קרוב ללידה (7 שבועות עדיין נחשבים לתקופה הקרובה ללידה). אני מבינה שאתה רוצה לחזור לסוג מסוים של שיגרה... רעיןו אפשרי, סביב נושא הבילויים, הוא להסכים על פרק זמן נוסף של ויתור - פרק זמן שיהיה מקובל על שניכם (כמובן שיהיה צורך בפשרות מצד שניכם). בקשר למשפחות שלכם - כפי שכתבת, כל אחד מכם בא מרקע שונה (מבחינת מסורת, מס' אחים/אחיות ועוד). כתבת גם, שהמשפחה שלך תומכת בכם רגשית וכלכלית (במידת הצורך), מה שלא ציינת זה, האם להורים של אישתך יש את היכולת הכלכלית שיש להוריך. אני לא כל-כך מבינה את המשפט "משפחתה עוזרת רק לה...". האם לעזור לה אין פירושו לעזור לשניכם כיחידה משפחתית? למה שלא תשבו שניכם ותנסו לחשוב ביחד מהם מינוני הביקורים שנוחים עבור שניכם? אני מבינה שההורים שלך רוצים לעזור ולהנות מהיותם סבא וסבתא, אבל ייתכן ששלושה ביקורים שבועיים הם יותר מדי עבור אישתך. זה לא נכון להשוות בין מספר הביקורים של כל אחד מזוגות ההורים; כאמור, מדובר במשפחות שונות מרקע שונות. מעבר לכך, אם אתם כבר מגיעים למצב של שיחה בארבע עיניים - זו הזדמנות מצוינת להבין מאישתך מה היא מרגישה כלפי ההורים שלך (כתבת שלדעתך היא פיתחה שנאה, שווה לבדוק אם יש לזה בסיס מציאותי או לא). ואם באמת קשה לה מולם, תנסו לבדוק ביחד מה אפשרי לעשות - בלי לפגוע באף אחד מהצדדים! - כדי שהיחסים יהיו יותר נעימים עבורה, וגם שההורים שלך ירגישו שהם מקבלים ממנה פידבקים חיוביים על הדברים שהם עושים (לפחות חלקם). אם המצב, להרגשתך, לא משתפר גם אחרי ששוחחתם, תציע שוב את האופציה של הטיפול הזוגי. בשלב מסוים היא תצטרך להשאיר את התינוק עם מישהו/י אחר/ת (הורים/בייביסיטר). אחרי הכל - וזה משהו שאתה יכול להסביר לה - הבן שלכם קיבל אתכם כי אתם רציתם אותו, וזה לא בריא עבורו לגדול אל תוך זוגיות שמבוססת על מתחים ומריבות. שווה לכם לטפל בעניינים שלכם מוקדם ככל האפשר, כדי שתוכלו לספק לתינוק אווירה טובה וסביבה רגועה יותר לגדול בה. הרה.