בא לי לישון ולא להתעורר עוד

בתקופות מסוימות בחיי אהבתי ואהבו אותי, יצרתי , תמכתי , שמחתי,פרחתי .אבל נגמר, רוצה לגמור עם החיים . אני יודע שהחלטה לא רציונלית אבל משטלת עלי, בשילוב עם חפדים וחרדות סביב הריק הקיומי. בעצם אין לי את האומץ לשים לזה סוף, בשלב זה.

אולי אם תתחיל להקשיב לציפור הנפש שלך זו שאומרת לך מה שבאמת עושה לך טוב ולא מה שאחרים אומרים שלהם עושה טוב ....אולי תתחיל להרגיש יותר טוב ..וחוץ מזה תנסה לעשות בדיקה אם באמת זה הדברים שבחייך שגורמים לך להרגיש לא טוב או שאולי יש לך בעיה של מצבי רוח או שזה שילוב של שניהם ותנסה לטפל בכל אספקת של הבעיה בנפרד כלומר מצד אחד לך להצגות ,סרטים ,גברים נשים וכו' ומצד שני תתחיל לטפל באיזון החומרים בגוף שלך אומרים שאומגה 3 נורא עוזר וגם וויטמינים עוזרים .מה לעשות לפעמים שאין מי שיפנק אותנו אנחנו חייבים להיות ההורים של עצמנו ולפנק את עצמנו ...אז תפנק את עצמך ותחזור אלי בבוקר ...תגיד אם עדיין זורחת השמש ואם העצות עוזרות

היי דן, אני מאמינה שבעוד שכרגע אתה נמצא בתקופה שקשה לך לאהוב, עדיין אנשים אחרים אוהבים אותך. אבל כשנמצאים עמוק ביאוש קשה לחוש בזה ולראות את העדויות לכך. בשלב כזה או אחר, מרבית בני האדם מתמודדים - כל אחד בהתאם ליכולת שלו - עם הריק הקיומי. עולות השאלות הבסיסיות: "מה אני עושה בעצם? בשביל מה אני חי? מה הטעם בכל זה?" התשובה אופטימית ופסימית כאחד - אין שום משמעות לקיום של המין האנושי; אנחנו פסיק קטן בהסטוריה של כדור הארץ. אבל החלק האופטימי הוא, שרק אנחנו - כל אחד מאיתנו בנפרד - יכול למצוא משמעות לקיום האישי. לפעמים זו נראית משימה בלתי אפשרית, אבל היא אפשרית. ואחרי ההקדמה הזו, קרה משהו בזמן האחרון שגורם לך להרגיש כל-כך רע? כי לפעמים באמת מתחשק לזרוק את הכל - בעיקר בתקופות קשות מאוד - ולהיפרד מהעולם; אבל זה לא באמת פתרון אמיתי, אלא רק בריחה מוחלטת מהתמודדות עם קשיים שונים שמציבים החיים. אף-אחד לא טען מעולם שהחיים הם פיקניק, אבל אפשר לתבל אותם כדי שיהיו טובים יותר עבור כל אחד ואחת מאיתנו. אם תרצה, תנסה לכתוב קצת יותר מה בעצם קורה איתך, ונראה מה נוכל לעשות כאן עבורך. שבת שלום, הרה.

תודה על ההתיחסות. כעת ,אני בסערת רגשות והמצב זה מוציא אותי מפוקוס מחשבתי ופוגע בי גם מבחינת היכולת שלי להתבטא באופן סביר קוהרנטי וממוקד. אולי מחר בבקר אצליח להתארגן. אני מודע לכך שאני תופס את המציאות באופן מעוות בהקצנות , בשחור ולבן. אני שחיבקתי ודאגתי, זקוק לחיבוק - ופתאום אני חש איזושהי משיכה אורטית למוות בגלל הפנטזיה של חיבוק ושלווה המקופלת בתוכה.. כך ברמה הרגשית. הצלחתי קודם להרדם אך תהעררתי בבהלה ועכשיו אני מול הצג ומקליד וההיתיחסויות שלכו/ם עשה לי משהו טוב מחבק. תודה . אפילו תוך כדי כתיבה אני חש שבקטן עובר תהליך מסויים של רגיעה גם אם מינורי, אומנם אני לא מחצין תכנים ספציפים אך כאילו שהרעל מנותב כלפי חוץ ומנוקז במנות קטנות. בעבר, מול מצבים דומים הייתי ממלא את עצמי במין מזדמן אבל מעבר לפורקן הרגעי רק העצים את תחושת הריק.גם אלכהול או בריחה לתפיסות אידאולוגיות או מיסטיות שנתנו לימי תחושה למשמעות וכיוון .מה עושה לי טוב כיום ? החיבור בין נשמות דומות.אבל לעתים ,קצב האכזרי של הדרישות היומיומיות, מכלול הלחצים והקשיים עמם עלי להתמודד פוגע ביכולת שלי להתחבר להוויה והקשר הבינאישי נפגם.הייתי לי אהבה גדולה אבל... לו יכולתי לשוב ואפילו לרגעים ספורים לימים המאושרים בילדות- לראשוניות- לתקווה לעתיד רחב האופקים-השמחה שהתלוותה לתחילת חופשת הקיץ,להנאה שסביב דברים פשוטים. מה נותר מכל זה ? לו יכולתי לבכות ! עוצר בתוכי את הכאב . כתבתי תוך זרימה אסוציאטיבית והחלטתי שלא למחוק את הנכתב. מקווה שלא שיעממתי ... בדרך כלל אני לא משתפך, אך אני פורק כעת קצת מהכאב שעומד ככל הנראה בכמיהה להתחבר לאינסוף.... לילה טוב