אוף....
דיון מתוך פורום תמיכה הדדית
קשה לי, באמת שקשה לי, אני כ"כ מנסה, ואני לא מצליחה, אני משתדלת להשאר אופטימית, וזה לא הולך, אני מרגישה כ"כ בודדה, כאילו שאני הכי בודדה בעולם, הכי לבד שאפשר, אפילו לבכות לא הולך לי, אולי אם אני אבכה זה ישחרר קצת, אבל אני לא מצליחה. מוזר, חורף שעבר לא הצלחתי להפסיק לבכות, בכיתי בלי הפסקה, כשבסוף כל בכי היה נדמה לי שזה היה הבכי האחרון, בא עוד אחד והיה מפתיע, ועכשיו אני אפילו לא מצליחה לבכות אפילו פעם אחת. אוף....
קשה לשמור על אופטימיות כשהחיים הם מאבק יום-יומי... אני יודעת... אבל לפעמים לא צריך להסתכל על הקיום כעל תמונה רחבה, והתמקד במה שיש כאן ועכשיו. להגדיר כל יום כמשימה בפני עצמה, בלי לחשוב יותר מדי קדימה. אני לא יודעת במה מדובר מבחינתך; איפה טמון הקושי (או הקשיים), אבל אני מאמינה שעל הרבה קשיים אפשר להתגבר אם רק לומדים לתת משמעות לסבל כמו להנאות שבחיים. אני מתארת לעצמי שזה נשמע כמו רעיון הזוי ו/או משימה בלתי אפשרית, אבל בשביל זה קיימת האופציה של עזרה מקצועית (אגב, מצאת מקום שנראה לך מתאים ברשימה שצירפתי?).
אני מחכה שהחגים יעברו... ואז אני אבדוק, כי אמרו לי שבחול המועד הם לא פועלים
