שמישהו יסביר לי אחת ולתמיד!
דיון מתוך פורום תמיכה הדדית
למה ככול שגודלים החיים יותר קשים? גם כל משבר בחיים ניראה יותר קשה מקודמו, בקצב הזה במשבר הבא אני יורה במישהו (או בעצמי) HELP
תראי, ככל שמתבגרים מאבדים דבר אמוד חשוב - את התמימות שהיתה לנו כשהיינו ילדים. זה אומר שלילדים יש חיים קלים יותר? לא. ברוב המקרים (ואני לא מדברת כרגע על מקרים חריגים) הצרות מותאמות ליכולת שלנו להתמודד עמן מבחינה מנטלית. עבור ילד, מריבה עם חבר טוב פירושה אסון. עבור האדם הבוגר - מריבה שכזו פירושה מכשול קטן ובר-התמודדות. כמובן שככל שגדלים יש יותר אחריות אישית, ואח"כ גם אחריות על חיים של אחרים (צאצאים, למשל). וככל שיש יותר אחריות אישית, הקשיים נעשים מורגשים יותר ולעתים גם, לצערנו, כואבים יותר. אני אל יודעת אם כל משבר באמת קשה יותר מקודמו, או שלזכרון שלנו יש יכולת לעמעם את הקושי שבמשבר הקודם, כדי שנוכל להמשיך ולהתקיים. זה בדיוק כמו אותן נשים שנשבעו אחרי הלידה הראשונה, שהן בחיים לא מתכוונות ללדת שוב, כי זה עינוי. עוברות כמה שנים ו... כמובן שהן יולדות שוב. הזמן מעמעם דברים כאובים (פיזית ונפשית) אבל לא מוחק אותם לגמרי כדי שלא נשכח, שהחיים לא מסתכמים רק בדבש, כי תמיד מסתתר איפשהו גם העוקץ. ככה לא נעשים שאננים מדי... אבל זה מה שאני חושבת ברגע זה. גם דעתי משתנה בתקופות שונות בחיים. והגיוני מאוד שאנשים אחרים חושבים דברים אחרים בדיוק על אותו עניין. אין צורך לירות במישהו (לא חושבת שזה ישפר את הרגשתך לאורך זמן... אולי יוסיף לך גם עול של רגשות אשם). ומה הפתרון שטמון בלירות בעצמך? זה לא פתרון אמיתי...
יכול להיות שאת צודקת, בעצם אני יודעת שאת צודקת, כולם צודקים, הבעיה שכל המילים הנכונות, גם מנסיוני האישי, האלה, עוברות לי ליד האוזן, אני לא מבינה מה קורה לי, אני לא מצליחה לקום מהרצפה הזאת שנפלתי עליה, וכרגע הדבר היחיד שאני יכולה לעשות זה לקוות לא ליפול עוד. אני מבטיחה לא לירות באף אחד, גם לא בעצמי, כי באמת מי צריך לחיות עם הרגשות אשם האלה, כאילו שאין לי מספיק גם עכשיו.... אבל תודה לך על הסבלנות, אני באמת ובתמים מעריכה את זה. שיהיה לך אחלה חג, ואחלה שנה
אני רק רוצה להתייחס לקטע מתוך מה שכתבת כתגובה לאותה בחורה אני בטוחה שאת צודקת במאה אחוז אבל בלי קשר לשאר אני רוצה שתדעי שאני ילדתי ילד בלידה רגילה כואבת והכול ועברו הרבה שנים מאז לא הבאתי עוד ילדים אבל רק בשבילך שתדעי שבזמן שילדתי רק חשבתי על כך שהכאב הוא אפסי לעומת הכאב שבטראומה של מה שאיזו פסיכיאטרית גרמה לי !!!הייתי מוכנה ללדת עוד עשרה ילדים ולא לעבור את מה שעברתי עם אותה מכשפה אבל מאז עברו להם כמה עשורים והכל החלים והחיים זורמים להם .. עם סכין מנתחים בלב אבל Life goes on
