חיים בסרט
דיון מתוך פורום תמיכה הדדית
אני צריך לחכות חודשיים לבדיקת איידס ועוד 5 חודשים מעכשיו לבדיקת צהבת B וC אני בסרטים חבל על הזמן לא מבין איך באמצע של זמן שפרחתי בו גם הכרתי המון נשים ויצאתי הרבה וגם לפני מבחנים באונ הלכתי עשיתי מעשה נפסד שכזה שבגינו אני לא מסוגל להתרכז בכלום אני בדכאון טוטאלי אני לא יכול לפתח קשר חדש 5 חודשים איזה סיוט
אפשרות אחת היא להיכנס לקשר אבל להימנע מיחסי מין ללא קונדום. אפשרות אחרת היא היא לחיות בלי בת-זוג במשך התקופה הזו - לא האפשרות הכי משמחת, אבל לא סוף העולם. עושה רושם, וזו סתם השערה שלי, שאתה מרגיש אשם בגין המעשה עצמו, והאשמה הזו מוצאת את דרכה החוצה דרך החרדה ממחלות. לא שלא מודבר בחרדה נטולת בסיס מציאותי, אבל אצלך היא גלשה למקום שבו היא כן מפריעה לך לתפקד. אז אולי במקום לעסוק רק בהיבטים של החולי, תנסה להתמקד - בתוך הטיפול - במה שגורם לך להרגיש אשמה כזו גדולה. ושוב, זו סתם השערה - ייתכן ותגיד שאלה סתם שטויות... זה גם בסדר.
מה שמעיק עליי זה שהטלתי מום בעצמי כלומר בשמך שנים הייתי רק עם חברה אחת ורק איתה הייתי אחרי שנפרדנו יצאתי עם כל מיני בנות ולא קרה כלום ודיי התאכזבתי גם מהאקסית וגם מאלו שיצאתי איתן אחרי שהייתי נקי ממחלות מין למיניהם הלכתי לאישה שמקיימת יחסי מין עם 30 אנשים ביום גם כאלו שמגיעים ממקומות בעולם עם מחלות מסוכנות אני חושב שזה לא פייר לא לומר את זה לאישה שאני מקיים עמה יחסי מין בעתיד הקטע שידעתי שלא אוכל להתמודד עם זה אך רציתי להעמיד את עצמי למבחן קיצוני ולא הצלחתי לעמוד בו. אומלץ לי לקח תרופות כדי שאפסיק לחשוב על זה אני ממש סובל למה הזקתי לעצמי לשם שלי למי שאני? מה זה ההרס העצמי הזה?
