תסכול

היי דר' בעייתי היא כזו: אני עובדת כ-3 שנים במקום עבודה מסודר לא מרוצה מהרגע הראשון שנכנסתי אליו בשל אופיו.איני טיפוס מוכרן והעבודה דורשת זאת בתוקף.משכתי את הזמן ואלי זה יזקף לזכותי כי איני זוכרת ולו יום אחד בו הגעתי בכיף או חזרתי מהעבודה רגועה.נהפוך הוא מעולם לא הייתה בי רגיעה...תמיד מתח וכעס ליווה אותי בדרכי ובשהותי בעבודה.יש לציין שהעבודה מחייבת מפגש עם קהל ללא הפסקה מה שמאוד מקשה עליי כיוון שאיני ממש סבלנית עם הזולת ודי לא מקבלת כשלא מבינים מה שאני מסבירה. אני בקונפליקט אחד מהבחינה של רצוני העז כן לאהוב ולקבל את העבודה שכן אני מקבלת תמורה כספית יפה ונהנית ממסגרת שרבים היו שואפים להיכנס לתוכה אך איני יכולה להתכחש לתחושותיי הקשות בעקבות אותה מסגרת.שכן אני מרגישה לחוצה ושקשה לי מאוד להתמודד ולעשות שינוי חד על מנת להיטיב עם המצב. החלטתי לגשש מה אקבל במידה וארצה לעזוב.הסברתי שאיני מפיקה את המאה אחוז מצידי ורצוני להיות כנה ולומר "אפסו כוחותיי".הוסבר לי שלא אקבל דבר דהיינו פיצויים.מאוד נפגעתי כי חשבתי לתומי שברוב הזמן כן נתתי מעצמי והייתי טובה ועובדה לכך היה הרצון לקדם אותי ולכן ציפיתי בייחוד לאור פנייתי בנועם ולא במלחמה לקבל את המגיע לי.הוסבר שלא כך.אלא אם אפוטר והם לא מעוניינים בכך. מאז..יש לי רק הרגשה רעה יותר. המנהלת נכנסה לברוגז, עושה לי פרצופים בקושי מתייחסת.היא חושבת שאני עושה דווקא על מנת שיפטרו אותי ולכן כנראה מנסה לשבור אותי קודם.אני לא ממש יודעת כיצד לנהוג.אין לי עבודה אחרת המצב התעסוקתי לא בשמיים...ולכן אני חוששת מאוד. האם עליי לנהוג בצורה כזו שאקבל פיצויים? האם עליי לעזוב טרם מציאת עבודה רק כדי להרגיע את נפשי? האם התחושות שלי מוגזמות ועליי לקבל את רוע הגזירה ולהישאר שם? אני כבר לא מפרידה בין היותי אדם "רע" שלא מסתגל לבין מצב בו אני לא מתאימה למסגרת נקודה! אני מאוד מתוסכלת.יודעת שאשבר ללא עבודה כיוון שיש לי בעייה קשה בדימוי העצמי בכל הקשור לקריירה,פחד להיכנס למקום חדש. לפעמים אני רוצה להיות ראש קטנטן כי קשה לי להתמודד. אני מפרשת כל תגובה קטנה של אנשים ולוקחת קשה הכל!!!!!!!!!! מאוד מתוח לי ולחוץ לי ואני חושבת שעליי להיעזר במישהו מקצועי אך עד אז מהי המלצתך?? לציין...שהייתי מאוד רוצה לנקוט בגישה של "לא אכפת לי" ולא לחשוב כל הזמן איפה אני לא בסדר.תמיד נראה לי מבפנים שאני צודקת אך יש לי סביב האמונה הזו תהיות ומחשבות של מה יגידו...היא בטח כועסת אני רוצה שיאהבו אותי.." ממה זה נובע ד"ר.?? החברה הורסת - בא לי לנהוג כרצוני אך עליי להתאים לנורמה וקשה לי עם זה מאודדד

עדיף שתפני לפורום תעסוקה וזוגיות זה לא הפורום המתאים!!

היי מאמי, אני הולכת לכתוב לך מגילה כאורך הגלות, אך כדאי שתקראי, תפנימי וזה ירגיע אותך: אל תרגישי תסכול בשום פנים ואופן ואל תרגישי אשמה, נקודה. אני מכירה היטב את התופעה, גם אני סבלתי ממנה בעבר ואת צריכה למגר תופעה זאת ממך. זה קשה, אני יודעת... אך החיים קשים ולא מלקקים דבש באף מקום עבודה. האמיני לי. יש לי שאלה, האם את מזל דגים? אני יודעת שהם בדרך כלל רגישים. בכל אופן, לעניינו. מחד, המצב בשוק לא מזהיר, למרות שלאחרונה המצב בשוק משתפר וחוץ מיזה את צריכה לשלוט בעצמך ולשים פס על כל העולם ולהאמין בעצמך. לנסות לגלות אורך רוח כלפי הזולת ולהבין שכל אדם הוא אישות בפני עצמה ולכל אדם יש אופי משלו ואף אחד לא מושלם ולכן ישנם אנשים שלא לרוחך ומעצבנים אותך...אבל מה... לא ניתן לתקן את העולם. אני למדתי זאת מנסיון אישי. עוד שאלה? האם את עובדת במשרד עורכי דין? אני יודעת ששם היחס לא נאות, הואיל והם מעסיקים פרטיים ומרשים לעצמם לעשות כל העולה על רוחם, בניגוד למקום מסודר וחברה גדולה או מקום ממשלתי, שם יש איררכיה ואנשים לא מעזים להתנהג מגעיל. אני חושבת שלא צריך להרים ידיים, אלא אם באמת קלו כל הקיצין ואת מרגישה שבורה נפשית, סוף הדרך. תראי... את צריכה להאמין בעצמך ומכאן הכל מתחיל. כשאת משדרת כח לסביבה, אבל כח אמיתי כי את מאמינה בעצמך, אוהבת את עצמך, משלימה עם עצמך ומודעת למגרעות שלך (כמו שיש לכולנו), ומנסה לשפר את מגרעותייך, ברגע שתגיעי לזה.. שאת אוהבת את עצמך ובטוחה בעצמך במאה אחוז, את תראי ששום דבר, כהוא זה לא יפריע לך... וכל מי שיעבור לידך וירגיז אותך, "תנפנפי" אותו מראשך במחי יד. אבל, כאמור, קודם כל האמיני בעצמך ותחשבי שאת הכי טובה ואם יש מקום לשיפור באופייך - תשני את זה, זו לא בושה. תלמדי לקבל ביקורות בונות, זו גם לא בושה. ושוב תאהבי תאהבי ותאהבי את עצמך (זאת המשוואה). ומאידך, אם את חושבת לעזוב הואיל ואת נשברת נפשית, אל תהססי לעשות זאת כי הבריאות שלך יותר חשובה מהכל. אם תאבדי את הבריאות שלך או את הדעת, תגיעי לעבודה בחוסר חשק, תספרי את השעות לסיים את היום ולא תעשי את עבודתך נאמנה. אני אומרת - דלת נסגרת - נפתחות 10 אחרות. מה שכן, אני מבינה שבמקום עבודתך אומרים לך שאת מנסה לעשות, כביכול, פרובוקציה על מנת לקבל פיצויים. זה כואב שאומרים לך את זה ואני מבינה ולפי התרשמותי ומכל מה שאמרת, את בחורה טובה שלא תעשה פרובוקציות על מנת לקבל פיצויים. אזי, אם המצב כזה - דברי על כך עם מי שחושב כך במשרדך, אין כמו להיות פתוח וגלוי ולדבר מהלב, זאת לא בושה זאת גדולה. דברי עם מעסיקייך על מה שמעיק לך. שלוש שנים של עבודה זה לא דבר שהוא בטל בשישים, זה בכל זאת פרק זמן ארוך דיו. אל תתנקלי למקום העבודה על מנת שיפטרו אותך ותקבלי פיצויים, זה לא אתי. אני בחיים לא אדגול בכך. מה שכן, אם מתנקלים לך המעסיקים או עובדים שכירים מעלייך ואת חשה בזה היטב, את יכולה לכתוב הכל ביומן שיהיה מתועד, הואיל ואסור למעביד לעשות רע לעובד בכדי לגרום לו להתפטר מעצמו. יש מעסיקים, שלדאבוננו עושים זאת, והם חלקלקים. מחד, הם מעצבנים ורוצים לגרום לך לעזוב על מנת לא לשלם פיצויים ומטילים את האשמה עלייך, ומאידך, הם אומרים לך "למה את רוצה לעזוב - אנחנו לא רוצים שתעזבי" - פשוט אין תוכם כברם, אנשים שפיהם וליבם לא שווים וזה סוג של נסיון לגרום לך לעזוב. במקרה שלך אני לא בטוחה שזה כך, הואיל ולא ציינת את זה. אך אם יש דברים בגו ואת מרגישה שמה שאני כותבת הינו נכון, אוכל לתת לך כמה טיפים מניסון חיים (גם אני עברתי יסורים במקום בו עבדתי 5 שנים). אני עברתי ייסורי גיהינום והתייעצתי עם עו"ד לענייני עבודה בעניין, הוא הדריך אותי ובסוף יצאתי עם מה שרציתי. אך שוב, אם מקום העבודה טוב והבעיה אצלך - אין מה לעשות תנסי לשנות עצמך. אם לאו, ותרצי להתייעץ עמי, אני אשמח. יום נעים וכל טוב - עדן.