בבקשה,כל משתמשי הפורום היכנסו,זקוק לעצה חשובה!

שלום לכולם! אספר לכם קצת על יחסיי עם החברה שעזבה אותי... לפני 3 וחצי חודשים חברתי נפרדה ממני.היא טוענת שהסיבה לכך היא מפני שמרוב שהיא כל כך אהבה אותי היא לא רצתה לעשות כלום חוץ מלהיות איתי וזה פשוט שבר אותה.היא היתה רק סביבי,חייה היו מנוהלים סביבי בלבד,היא לא רצתה לעשות שום דבר אחר אלא רק להיות איתי,וכשהיא לא איתי אז לדבר איתי בטלפון.היא הגיעה למצבים שהיא היתה מוותרת על לעשות דברים בשבילה כמו לאכול,להתקלח,לבלות עם המשפחה שלה והכל בכדי להיות איתי.חשוב לי להדגיש שאני לא ביקשתי שתוותר על חייה בשבילי,להפך,אני אפילו גיניתי זאת מאוד ותמיד האצתי בה שהיא חייבת להעסיק עצמה ולמצוא תחביבים!היא היתה מתקשרת אליי כל חצי שעה,היא ממש אהבה אותי ואני אותה,המון.ממש אהבתי אותה.היה לנו טוב ביחד.קנינו דברים אחד לשני,דאגנו ובמשך כל הקשר(9 חודשים) מעולם לא התווכחנו.היינו מאושרים,עשינו דברים וכו'.היא האהבה הראשונה שלי ואני הראשונה שלה.סיבה נוספת לפרידה היא שהיא טוענת שאמא שלה מתחה ביקורת על איך שהיא מנהלת את הקשר שלנו,היא טוענת שכמעט במשך כל הקשר היא התווכחה איתה אך איך שהקשר מתנהל ושזה פשוט שבר אותה.היא טוענת שאני הייתי חבר מצויין ושהיא אוהבת אותי ושנתתי לה המון ושהיא לא תשכח אותי לעולם.היא מדגישה שהפרידה לא בגללי אלא בגלל הווכוחים עם אמה ועם איך שהיא מנהלת את החיים שלה.היא טוענת שהיא עדיין ילדה ולא יודעת לשלב חבר בקשר.טוענת שהיא צריכה להתבגר.בכל מקרה ביום בהיר אחד היא שלחה לי הודעה שהיא צריכה להיות לבד.זה נפל עליי כמו פצצה במשקל של טון...לא ידעתי מה לעשות?למה?איך?מה עשיתי?לא היו לכך שום סימנים מקדימים,לא רבנו לפני זה,רק אהבנו,באמת!לא ידעתי איך לעכל את זה,אני כבר תיכננתי לטייל איתה בעולם,היו לי חלומות איתה ביחד והכל פשוט התמוטט בשנייה,ואני אפילו לא אשם בכך,זה ממש כאב לי כי בנינו משהו טוב והיא רצתה להיפרד בגלל משהו שלא קשור אליי,לא בגלל שלא הייתי טוב,אלא בגלל שהיא לא מצליחה לנהל את חייה.למה זה מגיע לי?מה אני אשם בזה?היא אפילו תמיד אמרה שאני לא אשם!שהייתי חבר טוב!אני דימיינתי עצמי חיי רק איתה,רציתי להיות מחוייב רק לה,לא רציתי אף אחת אחרת,הייתי מוכן לעשות בשבילה הכל אם צריך.היא מילאה את חיי באושר,לא רציתי אף אחת אחרת אלא רק אותה.בחודש הראשון ניסיתי להבין מדוע היא עושה זאת,כל הזמן ניסיתי לשכנע אותה ולהסביר לה שלא זורקים משהו טוב לפח כי לא בכל יום מוצאים משהו כזה ושאני לא הבעיה ושאני כאן בשבילה ושאנו נעבור זאת ביחד אבל זה לא עזר,זה הוביל רק לוויכוחים מיותרים,אבל פשוט לא ידעתי איך לעכל את הפרידה,כי מעולם לא חשבתי שניפרד.אהבנו המון!!!מעולם לא רבנו אבל בחודש הזה התווכחנו כל כך הרבה.לאחר מכן בחודשיים הבאים היו מצבים שעשינו פסק זמן לשבוע-שבועיים והחלטנו שאנו רוצים להשאר בקשר כי אנחנו חשובים אחד לשני.ניסינו,זה היה קשה כי היא משכה לכיוון חברי ואני לכיוון רומנטי.היו לנו רצונות שונים,זה ממש כאב לי.בכיתי המון(גם לפניה),3 חודשים הייתי בדכאון,לא אכלתי,לא ישנתי,בעבודה הייתי מדוכא,חשבתי רק עליה,היא לא יצאה לי מהראש.אני פשוט אוהב אותה,מודה וגאה בזה!אומנם עכשיו אני כבר מצליח לחיות בלעדיה ולמלא את הריק בחברים וכו',וכן כבר השלמתי עם הפרידה,אבל זה לא זה בלעדיה.כרגע אנחנו בקשר למרות שאיבדנו חלק מאוד חשוב בינינו.התווכחנו המון.אבל שנינו עדיין חשובים אחד לשני.בסופי שבוע למשל אני תוהה מה היא עושה ועם מי היא יוצאת וזה ממש כואב שהיא מבלה בחברת אחרים ולא איתי,אני כבר לא שיקול בעיניה.מפחד שהיא תפגוש מישהו במקומי כי אני עדיין אוהב אותה.יוצא לי לחלום עליה בלילה לפעמים.אני ממש אוהב אותה,שלא תבינו לא נכון,אני לא אובססיבי אליה,אני לא מציק לה ומתקשר אליה כל שנייה כמו נודניק.לא אני לא כזה.אבל אני מת שהיא תחזור אלי,זו הבקשה הכי גדולה שלי!זה הדבר שיעשה אותי הכי מאושר.בבקשה עיזרו לי,יעצו לי,מניסיונכם,כיצד ניתן לגרום לה לחזור אלי?אני עדיין חשוב לה ואני לא הסיבה שנפרדנו.אני מבקש בכל לשון של בקשה,האם ישנה דרך עובדת שאתם מכירים שיכולה לגרום לה להתחרט ולרצות לחזור אלי?משהו פרקטי ויעיל שניתן לעשות?כמו להתנהג בצורה מסויימת,לאמר משהו מסויים,משהו?עזרו לי...

אמיר שלום אני מבין למצוקתך ,רק חסרים כמה פרטים בסייסיים כמו גילך? גיל חברתך? תראה,בשביל לאהוב צריך שניים,בשביל להפרד מסכים שאחד מבני הזוג ירצה. דווקא נראה לי שאתה כן באובססייה לגבי בחורה זו,אחרת לא היית כותב מכתב כה ארוך מפורט וכואב. אני מבין שזו אהבה ראשונה שלך ,אך דע לך שרובם המכריע של זוגות שנישאים ,אין מדובר באהבה ראשונה, היה לי פעם כלבלב אהוב שנדרס ,הייתי מאד עצוב,ידידה שלי רצה וקנתה לי כלבלב חדש.מיד התמלאתי באושר. כך תעשה,מצא לך אהבה חדשה.אמיתית אחת שלא תלוייה באימא שלה,אחת שתאהב אותך כפי שאתה,ואז תגיד לעצתך שהעולם לא בנוי רק מאישה אחת,אתה חייב לנסות להוציא אותה מלבך למרות שזה קשה. אם מישהי אחרת תמלא את החלל הרגשי שהותירה זו ,תחוש נפלא. יום טוב גיא

הי אמיר, כנראה שאין משהו שתוכל לעשות בשלב זה כדי לחזור לזוגיות שהיתה לכם. ואתה יודע שזו היתה זוגיות לא בריאה מצד חברה שלך. אבל אתה צריך לזכור את מה שאתה כבר יודע - זה לא באשמתך. גם לא באשמתה. אין פה עניין של אשמה. הבעיה היא, שברגע שהיא התמסרה לחלוטין לזוגיות וזה בא על חשבון דברים אחרים בחיים שלה, אפילו דברים בסיסיים כמו לאכול ולהתקלח, זה בהחלט יצר בעיה גדולה. אני יודעת שלא תמכת בהתנהגות הזו, אבל כנראה שמדובר בהתנהגות בלתי נשלטת מצידה, וזה משהו שרק היא יכולה לשנות, ואם צריך אז בעזרתו של איש מקצוע. אובססיביות באה לידי ביטוי בכל מיני דרכים. דרך אחת היא הדרך שבה חברתך התנהגה במהלך הקשר שלכם. דרך אחרת יכולה להתבטא רק במחשבות ולאו דווקא במעשים, כמו שאולי קורה לך...? סביר להניח שקשה לך לשמוע את זה, אבל אמא שלה צודקת - היא רואה את הבת שלה מתנהגת בצורה לא בריאה. כאמא שלה, המטרה הראשונה שלה היא שהבת שלה תהיה מאושרת ובריאה. וכאמור, ההתנהלות שלה בקשר שלכם לא היתה בריאה. תן לשניכם זמן. יכול להיות שהחברה תתעשת ותבין שאתם יכולים להיות ביחד, אבל שהיא צריכה להיות קצת פחות כפייתית. ויכול להיות שלא, שהקשר הזה פשוט לא נועד להיות לנצח. גם אתה צריך זמן כדי להמשיך ולהתאושש מהפרידה. כתבת שיש דברים שחזרו לקדמותם, למרות התחושה שזה לא זה. אמיר, לא תוכל לגרום לה לחזור אליך אם היא לא חושבת שזה מתאים כרגע. הרי אי-אפשר לכפות עליה מערכת יחסים. אם אתה חשוב לה והיא לך - תן לשניכם את הזמן שצריך. זה כואב, אבל הכרחי. שבוע טוב, הרה.