מה יוצא לכם מיזה ?

דיון מתוך פורום  תמיכה הדדית

07/06/2005 | 23:30 | מאת: לין

למה הפסיכולגים ישר שולחיםאת כל הילדים מחלקות פסיכיאטריות ולא עוזרים לנוו ? בכל פעם שאני מגיעה לפסיכיאטר אני שומעתת את אותם הדבריםם את תיהיי ככה ואת תיכנסי לגהה ונעלה לךאת המינון של הכדורים !! למה הם יש ממהרים להכניס אותנו למודות סגורים ולא רוצים לטפל בנו? אני הייתי בגהה ויש לי תראומה משם לכל החיים !! וזה הרס לי את החיי עוד יותר! וזה גרם לי עוד יותר לרצות למות .. אזז בשביל מה .??

08/06/2005 | 23:21 | מאת:

הי לין, מניסיון אישי ומתוך היכרות עם הרבה אנשים אני יכולה לומר לך דבר אחד בודאות - פסיכולוגים לא שולחים ישר את כל הילדים למחלקות פסיכיאטריות. אני מכירה הרבה פסיכולוגים, ורובם משתדלים להימנע מהאופתיה של אישפוז. אבל יש מקרים שבהם אישפוז הוא האופציה הכי נכונה והכי מתאימה. צריך לשקול כל מקרה לגופו. ויש ילדים שהאישפוז מהווה בשבילם חגורת הצלה. יש הרבה דברים לתת עזרה. בואי נניח שמישהו חולה מאוד וצריך לעבור ניתוח. מדובר בהליך לא נעים שכרוך בהחלמה כואבת לעתים, אבל אם לא יעשו לאותו אדם את הניתוח הוא עלול למות או לסבול הרבה יותר. אני לא מכירה אותך ולא את ההסיטוריה הנפשית שלך, כך שממש קשה לענות לך ספציפית. אני רק יכולה לשער, שאם את מטופלת תרופתית ונזקקת לאישפוז, אז כנראה שאלה הדברים הנכונים עבורך. יתכן ואני טועה, אבל אני צריכה יותר מידע עלייך. דברי עם המטפל/ת שלך על הטראומה שנגרמה לך בעקבות האישפוז. ותנסו לבדוק ביחד מה אפשר לעשות בשביל להימנע מאישפוז חוזר. הרה.

10/06/2005 | 01:00 | מאת: שרוני

הי לין. אני קוראת את מה שאת כותבת, לא מכירה אותך אבל דואגת לך כל כך. בבקשה שמרי על עצמך, שמרי נפשך. החיים יקרים מכל. אני לא יודעת מה עבר עלייך בחיים, מה כואב, מה מעציב אותך כל כך עד שאת מוכנה לאבד את חייך...אני חושבת שאם את בטיפול, תנסי לעזור לעצמך כמה שאת יכולה ותשתפי את המטפל/ת שלך במחשבות האובדניות שלך. אני שולחת לך מכאן הרבה אור ואהבה , מאחלת לך שתתחזקי ושתשמרי על עצמך, על נשמתך.

10/06/2005 | 01:00 | מאת: שרוני

הי לין. אני קוראת את מה שאת כותבת, לא מכירה אותך אבל דואגת לך כל כך. בבקשה שמרי על עצמך, שמרי נפשך. החיים יקרים מכל. אני לא יודעת מה עבר עלייך בחיים, מה כואב, מה מעציב אותך כל כך עד שאת מוכנה לאבד את חייך...אני חושבת שאם את בטיפול, תנסי לעזור לעצמך כמה שאת יכולה ותשתפי את המטפל/ת שלך במחשבות האובדניות שלך. אני שולחת לך מכאן הרבה אור ואהבה , מאחלת לך שתתחזקי ושתשמרי על עצמך, על נשמתך.