למה אני מפחדת כל כך

המחלה הזו הרחיקה אותי מכולם והיום אני רוצה לדבר על העבודה עבדתי שם 5 שנים עד המחלה יש לי 2 בוסים נחמדים ותפקיד מצויין לצערי חליתי ותפסה את מקומי מישהי שנאמר לי מפורשות שהיא תשאר איתי כי העבודה מצריכה כבר 2 וקשה שהכל יפול עליי וגם האחריות שאני לא נמצאת הבוסים שלי התרחקו ממני עקב המצב והלחץ בחברה ואני שקעתי בתוך הדיכי והכאב ושכחתי את העולם מה שקורה שאני לא יוכל לחזור בחודשים הקרובים ולמעשה אין לי מושג מה יהיה וכמה זמן זה יקח הבעיה הקשה שאני לא מסוגלת לדבר איתם יצרתי מחסום כזה ופחד מהתגובה שלהם אני חוששת לאבד משהו שיקר לי העבודה שיכולה להחזיר אותי לחיים ולשקם אותי הבעיה שלמרות זאת אני לא יוכל לחזור לאותה מתכונת והחזרה תהיה איטית ומדורגת לא יודעת מה יהיה וחוששת שלחתי להם אתמול מכתב דיי נוגע ללב והסברתי להם את הריחוק ואת המצב אבל הם לא הגיבו וקשה לי להאמין שיש להם מה לומר למה אני מרגישה ככה מה זה הפחד הזה לדבר איתם להרים טלפון למה יצרתי מחסום כזה שאני אפילו לא יכולה להתקשר או לקפוץ לעבודה ולומר שלום עצוב לי נורא וזה מציק לי המון ופוגע במצב רוח ובקצב החלמתי מה עושים?

היי, התחלת בזה שכתבת, שיש לך 2 בוסים נחמדים, כך שתאורטית אפשר לדבר איתם. אני רוצה להציע לך משהו, בסדר? תדמייני סיטואציה שבה את מדברת עם הבוסים (בטלפון או פנים אל פנים) ומציגה להם את הבעיה ואת ההשלכות שלה מבחינת היכולת שלך לשוב לעבודה בזמן הקרוב. מה, לדעתך, התגובות שתקבלי מהם? תנסי לחשוב על הכל; מהתגובה החיובית ביותר ועד התגובה השלילית ביותר... אפילו תרשמי לך על דף את כל התגובות שעולות בדעתך. אחרי זה תנסי לחשוב מה המשמעות של כל תגובה ותגובה עבורך. בצורה כזו תוכלי להתמודד עם הפחד מראש ולהיות מוכנה לכל מה שיגידו לך. אני מבינה שחשוב לך לשמור על מקום העבודה הזה, והסיכויים שתאבדי אותו שווים לסיכויים שהבוסים יבינו את המצוקה שלך. אבל כרגע את בעצם לא יודעת כלום מבחינת מה שקורה ומה שעתיד לקרות. חוסר הודאות הזה יכול להיות הרבה יותר מפחיד מאשר תשובה ודאית כלשהי. הרה.