רגשות קשים
דיון מתוך פורום תמיכה הדדית
שלום רב לכלכ הקוראים! לאחרונה אנו נתקלים בנושא ההתנתקות הרבה מאד. לא באת יל הביע פה עמדה פוליטית, בטחונית או כלכללית. רציתי קצת להשמיע ולשתף במה שעובר עלי בימים אלה, ומה שעובר בעוצמה הרבה יותר חזקה על אנשים רבים במדינה. האם קלטנו פעם את המשמעות לש להיות מגורש מביתנו? עברתם פעם דירה מרצון? כשאני עברתי היה לי קשה להפרד ברמת הקרמיקות בשירותים והכיורים במטבחח, וזו לא מליצה. כמה קשה חעזוב בעל כורחך, מפעל חיים שלם שהשקעת בו את כל כולך, פיזית, כלכלית, אידיאולוגית, נפשית.. חשבנו פעם על אלפי בני הנורע שיגורשו? על המשבר האידיאולוגי- נפשי? יש לי את מלוא ההערכה לנוער של גוש קטיף וצפון השומרון, אבל אני יודעת שאקט כזה יביא רבים מהם לרחובות, ולא בתור מפגינים. בתור מה שאנחנו קוראים 'נוער בסיכון/נפלט/ במצוקה/ שוליים' וכו'... אמנם אינני תושבת הגוש, אך יש לי קשר עמק למקום הזה. ביליתי חלק נכבד מילדותי שם. לא באת י לפתוח דיון ציבורי\ פוליטי. רק להביע את התסכול שלי ולעורר אותנו קצת לחשוב על הסבל האנושי הגדול שנגרם ורבים מאיתנו אפילו לא נתנו עליו את הדעת...
עדיף חייל חי מקרמיקה מתה.
חבל שדווקא בפורום של תמיכה פסיכולוגית אנשים מתייחסים ברמה כל כך נמוכה, מטוציאים דברים מהקשרם ומסתכלים בצורה כל כך רדודה ושטחית. חבל ואפילו פוגע. ברגשות שלי, ושל עוד אלפי אנשים המיועדים לגירוש. על זה חושבין? על קרמיקות ופיצויים? חוצמזה שעובדתית הפיצויים האלה הם עלבון כלכלי, יש אנשים עם מפעלי חיים פשוטו כמשמעו, בתים, עסקים, חממות, חקלאות, והפיצוי שיתקבל יכסה בערך חדר בתל אביב, וזו לא מליצה. באמת כדאי לבדוק דברים לעומק לפני שמגיבים בצורה כה חריפה ובוטה. ואני לא נכנסת לויכוח של מה ישאיר לנו יותר אנשים בחיים, כי המטרה שלי פה היא לפתוח זווית אחרת. אני מצרה על כ שדברי התקבלו בצורה כל כך נמוכה. חבל שמדינה ששלחה אנשים לבצע משימה לאומית, אפילו לא יכולה להרכין את ראשה ולהבין שהיא גורמת להם עגמת נפש. קצת להפתח לסבלו של האחר, גם אם אנחנו לא מסכימים.
במקום לתסכל את עצמך ברמת הקרמיקות והשירותים של הגוש ,תחשבי חזק על כל המיליונים שהם מקבלים , ברמת הדולרים והקרמיקות של צפון תל אביב . הלוואי על כולנו פינוי כזה .
אני מסכים איתך. יוליה, את בדקת את זה לעומק ? ממה שאני שמעתי מתושבים, הם מקבלים הרבה פחות ממה שיש להם עכשיו. בכדי לשמור על רמת החיים שלהם היום, ולהעתיק אותה למקום אחר, הם יצטרכו כפול פיצויים. והכסף זה לא הכל. הכסף לא תמיד עונה על הכל. תחשבי על זה רגע, למה עם הערבים מבינים כולם ומסכימים שצריך לשבת לשולחן הדיונים ולהגיע להסכמה ? למה כאן עם המתנחלים לא יכולים לשבת לשולחן הדיונים עד שיצא עשן לבן ולהגיע להסכמה ? למה ללכת בכח ? זה לא אבסורד ? למה חוששים שזה יקח הרבה זמן ? אז מה אם זה יקח הרבה זמן. יש כאן למעלה ממאה שנות סכסוך, למי אצה הדרך ? ולך סמי, הלואי וגם אני הייתי כל כך בטוח שהמהלך הזה ישמור ויציל חיים של מישהו. מה לעשות ויש דעה מנוגדת לחלוטין. מה לעשות ואני חושב שזה יגרום ליותר הרג . לקסאמים באשקלון. לא אני ולא אתה יודעים מה טומן לנו העתיד. זה הכל נעלם אחד גדול. נכון ? הלואי הלואי הלואי שיצא מזה טוב. גם בהסכם אוסלו חשבנו שהגיע השלום המיוחל, וקיבלנו אינתיפדה ומאות הרוגים. יום טוב.
