מתלבטת נורא
דיון מתוך פורום תמיכה הדדית
אני דיי שקועה ביגוני וכל היום בחדרי מנסה להוציא את הראש בכוח לשעה החוצה לשמש מנסה בכח לגרור את עצמי והכאב משתפר עדיין כואב מאוד אך העיפות העיפות מתישה ופתאום חברה אומרת את חייבת שינוי שיגרה דיי עם החדר דיי עם ההסגר ההורים לא מעודדים לא יודעים מה לעשות נוסעים לאחותך תשארי שם כמה ימים ופתאום הבטן כואבת הלחץ מתגבר מה מי מו אני לא רוצה אני רוצה ארת הפינה שלי את המיטה שלי את החדר לסגור את הדלת מהעולם אני לא בטוחה שאני צודקת והיא נורא לוחצת אחותי רק שעה נסיעה מכאן ויש לה ילדים קטנים שיכולים להכניס בך אושר היא אומרת ותמיד אפשר לחזור אז למה למה אני כל כך מפחדת האם אני טועה אני כל כך מתלבטת מה טוב בשבילי איך אני יוצאת מהמבוך אולי זה הפתרון אולי המלחמה שלי הכוח לקום ולעשות למרות הקושי שינוי אולי זה לטובה ואולי יהיה לי רע שם הכאב יגבר המצוקה רחוק מחברים רחוק מכולם אוףף מה עושים
הרעיון הוא לעשות בדיוק את אותם דברים שאין לך חשק לעשות, כי אחרת את באמת שוקעת בתוך המצב שכל-כך מתיש אותך. נכון, זה קשה לצאת ולעשות דברים, אבל צריך להתחיל מאיפשהו. גם ביקור אצל אחותך יכול להועיל מאוד. אם המחשבה על ביקור של כמה ימים נראית לך מפחידה מדי, אז תתחילי בביקור קצר של כמה שעות ותראי איך את מסתדרת. העיקר לצאת מהבית. כל זמן שאת מוותרת לעצמך, את רק שוקעת יותר... וחבל, כי את יכולה לעשות בשביל עצמך דברים שיעזרו לך. אז אם דעתי מעניינית אותך, אני מסכימה עם החברה שלך. תצאי קצת מהשיגרה שלא עושה לך טוב, ותנסי לעשות דברים אחרים. לא יועיל - לא יזיק. לנסות צריך. הרה.
