ייאוש וריקנות!!

שלום רב, אני נמצאת במצב מאוד מתסכל..אני עובדת במקום שאיני מרוצה ממנו כלל,עבודה בשירות לקוחות אני פשוט לא סובלת את המצב שעליי להתרפק מול לקוחות ולעזור כי אין לי ברירה יש אחריי ביקורות גבוהות שכן המקום דורש 100 אחוז מצויינות.אני מאוד מתוסכל כיוון שאיני אוהבת לעשות זאת ובכלל אין לי סיפוק אפילו קליל מתוכן העבודה..פשוט רע לי.. מאידך,המשכורת והתנאים מעולים!!! משכורת שאחרים היו שמחים לקבל ואולי להשקיע. יש לציין שמרגע קבלתי לעבודה היה לי רע מאוד אך שרדתי על מנת להנות מהתנאים הנלווים יש לי משפחה שאני מאוד אוהבת לפנק שנמצאים בבעיה כספית,ובעזרת הרווחה הכלכלית הצלחתי לשמח לא מעט ולהוציאם לחופשים וכד'..איני נשואה ואני מרגישה מאוד עייפה מהחים הפסקתי לטפח עצמי ואני מרגישה מאוד "זקנה" אני כבת 30.. יש את הרצוי ומה ששאפתי להגיע אליו ויש המצוי שרחוק מכך.ברור לי שהעולם לא כ"כ ורוד אבל האם אלו הם חיי ייאוש תסכול וריקנות..ואם ארצה לעשות שינוי זה כרוך בהתפטרות דבר שיכול לגרור אותי לתסבוכת שכן איני מוצאת עבודה בקלות ויש לי בעייה רצינית עם הדימוי העצמי,הייתי בהרבה ראיונות לפני כן וכמעט תמיד נעניתי בשלילה דבר ששוב מושך אותי אחורה והפחד הזה משתק אותי אבל עד מתי???? האם ההצעה היא לעזוב ויהי מה כי אני בדרגת משבר כבר או להמשיך ולשרוד כי אין ברירה??

הי אביבית, אני מקווה שלא אכפת לך, שאני אענה לך באמצעות סיפור קצר: אחותי עבדה במקום עבודה שמבחינת התנאים מאוד מזכיר את מקום העבודה שלך. היא התפטרה כדי לטוס לחו"ל, וכשהיא חזרה ארצה ביקשו ממנה לחזור לעבודה. היא חזרה. המשכורת היתה מכובדת, אבל היא הרגישה באיזשהו שלב שהיא לא מסוגלת יותר. אחרי הרבה התחבטויות היא החליטה להתפטר (בין היתר היא התחילה ללמוד, ולא התחשבו בה מספיק). היא הצליחה למצוא עבודה אחרת - קרובה יותר לבית - והיא מרוויחה פחות ממה שהרוויחה קודם - אבל מבחינה נפשית הרבה יותר קל לה עכשיו. אני לא מנסה לטעון שמה שהתאים לאחותי מתאים גם לך. בטח שאני לא יכולה להציע לך מה לעשות - ההחלטה היא שלך נטו. אם העבודה הנוכחית גורמת לך לכל-כך הרבה יאוש ותסכול, אבל קשה לך למצוא משהו אחר, נשאלת השאלה אם את מסוגלת להמשיך ולעבוד במקביל לחיפושי עבודה? בסוף תמצאי משהו אחר, אבל חבל שתשארי בלי עבודה בזמן שאת מחפשת משהו אחר. ולקחת בחשבון, שלפעמים תקבלי תשובות שליליות - זה לא אישי נגדך. הרה.