תגובה למומי

רעיון נחמד,בהחלט אבל, יש לקחת בחשבון שאומנם "צרת רבי - חצי נחמה" אבל השאלה אם זה לא עלול לתת גיבוי לתופעה שקשה לצאת ממנה. הרי מדובה בהתמודדות יום יומית כדי להבין שבכפיתיות אינה הגיונית ולהתעלם ממנה , כמו חרדת מעליות - לרדת במעלית ולראות שהחרדה תעבור... מה שאני מנסה להגיד זה לדעתי כמו שטיפול תרופתי עוזר אבל לא פתרון ,כך אם נתקבץ כולנו יחד זה עלול להקל קצת אבל לא בהכרח יפתור, כי את הפתרון וההתמודדות צריך כל אחד לעשות לבד. מצד שני אני לא שוללת לגמרח מהיסוד את הרעיון כיוון שקימות רמות שונות של האובססיות הכפיתיות וייתכן ששלי לא חזקות במיוחד ואני כן מצליחה להתמודדת לבד,אבל יש כלאה שזה חזק מהם... בקיצור התפלספתי...אבל דעתי עוד לא מגובשת בעיניין....

היי מדובר בהפרעה שהיא משבשת את החיים ברמה של מחלה. יש דרגות חומרה שונות להפרעה זו וייתכן שאצלך זה בדרגת חומרה שמאפשרת "להתגבר" ולהמשיך לתפקד כרגיל או כמעט כרגיל. יש דרגות שאינן מאפשרות זאת, או שהתפקוד כרוך בסבל בל יתואר. הפעילות יחד המוצעת על ידי, מטרתה לא לשבת ולספר סיפורים איך עבר עלי היום ואיזה מצב רוח היה לי היום. מטרתה היא כמו כל התקבצות של אנשים עם בעיה משותפת: לדאוג לאינטרסים המשותפים תוך שימוש בכוחות של הקבוצה כקבוצה. אינטרסים משותפים, זה אומר: תמיכה הדדית, מציאת טיפולים יעילים, ייזום קנייה של טיפול בצורה מאורגנת כדי להוזיל עלויות, בהמשך גם הקמה של מרכזי טיפול מקצועיים ועוד. דברים אלה נעשים כמובן מאליו ע"י קבוצות המתמודדות עם בעיה משותפת רפואית או שאינה רפואית. אצל אנשים עם ההפרעה הזו עדיין זה לא הגיע, אולי מתוך תפיסה מוטעית בסגנון שכתבת בהודעתך. אני מנסה להראות שהתועלת בפעילות משותפת יכולה להיות גדולה מאוד, אעין לי ספק בכך! כל טוב