ציפיות מאמא - מותר?

אז ככה, יש לי המון ציפיות מאמא שלי שלא מתממשות וזה גורם לי לכעוס עליה כל הזמן כמעט. יש לי ילדים ואני מצפה ממנה שתעזור לי איתם, תבוא לבקר, תתקשר, תתעניין והיא...לא. יש ל הכל מיני עיסוקים אחרים, היא פנסיונרית. אתן כמה דוגמאות, למשל, פעם הייתי חולה והיא באה אליי רק באמצע היום ולא בבוקר ואמרה שהיתה צריכה לבשל כי כבר לא היה לה כלום בבית. שאלתי אותה אם היא הביאה לי גם משהו והיא אמרה שלא חשבה על זה... אחר כך כשהבראתי היא לא התקשרה ולא באה לבקר כל השבוע עד שאנחנו הגענו אליה. יום אחד היא נסעה לאחותה והן עשו קניות ובילו בקניון וכשהיא חזרה היא לא הביאה לילדים שלי כלום ורק התגאתה בכל הקניות שהיא עשתה לעצמה. זה מוגזם לצפות מסבתא לקנות משהו מדי פעם לנכדים? לעזור? לבקר? להתעניין? אמרתי לה את כל מה שאני חושבת עליה ככה בפנים והיא נעלבה ואמרה שאני חוצפנית וכפויית טובה ואיך אני מעיזה לדבר אליה. היא התרכזה רק בלהעלב ולהיות קורבן ומסכנה ולא הקשיבה בכלל לרגשות שלי ולמה שלי יש להגיד בעניין. אני כל הזמן כעוסה עליה, כל מה שהיא עושה, או יותר נכון לא עושה, מרגיז אותי ובתור אמא לילדים אני לא יכולה להבין איך היא יכולה להיות כזאת מנוכרת ואגואיסטית. האם מותר שיהיו לי ציפיות מאמא שלי או שאני צריכה לוותר על הכעס ולקבל אותה ככה? כי זה נורא קשה לי לקבל אותה כמו שהיא, נורא !!!

בסדר היא אגואיסטית. ולפני זה, כשהיית קטנה, היא לא היתה כזו? אין מה לעשות. קשה לשנות אופי בגיל כזה. ואם זה ינחם אותך, אז יש אימהות הרבה יותר גרועות. נסי להסתכל על התכונות הטובה, על פתיתי האכפתיות כמתנה גדולה.

שלום שרון, לכל אדם יש אופי שונה, וכשמזדקנים תכונות מסויימות מתבלטות יותר. ייתכן ואמך היתה כזו כל החיים, אבל רק עכשיו את ערה לדברים שאת לא אוהבת אצלה. בכל ההודעה שלך לא היתה התייחסות חיובית אחת כלפי אמך, מה שבהחלט מצביע על הכעס שלך עליה. נכנסת למעגל של תגובות שליליות - אם כל מה שהיא לא עושה מכעיס אותך, ואת פחות עירנית לדברים שהיא כן עושה, הרי שזה משהו שמזין את עצמו. לכולנו יש ציפיות מההורים שלנו; הם בחרו להביא אותנו לעולם, ואנחנו מצפים שהם יהיו שם בשבילנו כל הזמן, גם אחרי שאנחנו גדלים ומתבגרים. אין פה עניין של ציפיות ריאליות או לא, רק הבנה, שאחרי כל השנים האלה גם ההורים צריכים זמן לעצמם, הרי בשלב מסויים הגלגל מתהפך והם זקוקים לנו. תנסי לחשוב מאיפה הכעס שלך נובע באמת. הרי זו אותה אמא לאורך כל הדרך; מה גורם לך לכעוס דווקא עכשיו? תנסי לדבר איתה בארבע עיניים. צאו לבית קפה, ותנהלו שיחה רצינית - בלי להטיח האשמות. פשוט לדבר. ייתכן שאמך הרגישה מותקפת ולכן הגיבה כפי שהגיבה. תסבירי לה איך את רואה את הדברים, שאת רוצה שיהיה תהיה קרובה יותר לנכדים שלה וזמינה לך. מאידך - תני לה לומר את כל מה שהיא חושבת ולהסביר את הבחירות שלה. הרה.

הרה, הדברים שהיא כן עושה נובעים מתוך הבקשות שלי אליה. היא לא יוזמת או מציעה משהו מעצמה וזה נכון בכל תחומי החיים שלה. כששוחחתי איתה על הבעיה היא אמרה לי שכשאני מבקשת ממנה משהו היא עושה. אמרתי לה שהיה נעים לי יותר אם היא היתה מציעה את עזרתה ומראה נכונות לעזור או להציע משהו כי אחרת נראה לי הבקשות שלי לא נוחות לה. היא כמובן הכחישה ואמרה שזה לא נכון, והיא לא מבינה למה היא צריכה להציע כשאני יכולה לבקש... אני מבינה ומכבדת את הרצון שלה בזמן לעצמה ויחד עם זאת חושבת שהדרישות שלי אינן מוגזמות - ביקור פעם בשבוע, לקחת את הילדים אליה מדי פעם, התעניינות...לא נראה לי ביג דיל. מה שגורם לי לכעוס עליה הוא הצורך הרב שלי בעזרה ממנה דווקא עכשיו, כשיש לי ילדים קטנים . וגם, התבגרות שלי והתפכחות מהאשליה שאמהות הן תמיד מושלמות... הסברתי לה את מה שכתבת, אולי בכעס מסויים אבל הסברתי. התשובה שלה היתה שאני צריכה לבקש כי היא לא יכולה לנחש מה אני צריכה. אמרתי לה שהיא לא צריכה לנחש אלא להציע כי אם היא לא מציעה זה לא נראה שהיא בכלל מעוניינת... היא כמובן שללה את הדברים מכל וכל. הייתי רוצה להנמיך ציפיות אבל מה לעשות, אני לא כפתור של ווליום ... תודה בכל מקרה, שרון.