כאבה של בת להורים גרושים.

מכיוון שאני כבר לא מוצאת מקום או אוזן קשבת לחשוף את הכאב שלי, אני אעשה זאת כאן. ואתחיל בהאשמה חריפה. מבוגרים, תתביישו לכם! בתוך כל הריבים הטיפשיים, בתוך כל הקטנוניות המטומטמת שלכם, נמצא מטמון קטן שברוב טיפשותכם שכחתם ממנו- הילדים, ואני בכוונה תחילה לא כותבת "הילדים שלכם", כי בשלב מסוים הילדים כבר לא מרגישים שייכים, אני לפחות. כל הבגידות, הויכוחים על הכספים, על חלוקת הרכוש, הכל גורם לכם להיכנס לאקסטזה מטורפת של "אני אראה לו/לה מי מחליט כאן!", ואז אתם רבים, וכמה שאתם רבים! זה לא נפסק! מילא, מילא כל מה שאמרתי, אבל מה קורה מתחת לפני השטח?! הצקות מרגיזות ועוד באוזניהם של מי?! של הילדים! אתם מלכלכים אחד על השני כדי לזכות בחיבת הילדים,מעלים בעיות אישיות בזוגיות כדי שהילד יהיה לצידכם. ושוב אני אומרת, ואומר עוד מיליון פעמים. תתביישו. נ.ב. ברגע זה ממש אני מתפללת שאבא שלי סופסוף ישלח לי אימייל, כי זו הדרך היחידה שבה אני מדברת איתו, איכשהו. אתם שואלים למה? כי אמא ואבא רבו.

הי נופר, את כל-כך צודקת!!! כשמבוגרים שקועים בעניינים שלהם, אסור להם לערב בכך את הילדים!!! והם שוכחים את זה בקלות. קלות רבה מדי. ילדים צריכים להיות ילדים, ולא להיכנס מוקדם מדי לעולם המבוגרים, ובטח שלא בצורה שכזו. אסור להורים לנסות ולשדל את הילדים לתמוך דווקא בצד של אמא/אבא. אסור להורים לפרוק את התסכולים, שגורם הצד השני, באוזני הילדים. אסור להורים לשכוח, שלמרות שהם לא מסתדרים, הם עדיין הורים לילדים שצריכים הורים. אסור להורים לעשות הרבה דברים, אני מסכימה איתך לחלוטין. אבל בלהט המריבות והויכוחים נדמה פתאום, שכל האמצעים כשרים. זה המקום שזה הילדים צריכים לקום ולהגיד: "עד כאן!!! תסתדרו ביניכם ותעזבו אותנו בשקט!!!" זה המקום להסביר לכם, שהמניפולציות שלהם רק מרחיקות משניהם את הילדים ומשיגות תוצאה הפוכה. ואם אבא ואמא רבו, זו לא סיבה לחכות למייל מאבא - אפשר לדבר איתו בטלפון. אפשר להחליט לבד עם מי לדבר ומתי, ולא לתת לשניהם לקבוע לילדים מה נכון לעשות ביחס לצד השני. הרה.