תקשורת בינאישית
דיון מתוך פורום תמיכה הדדית
אני עייפה מלהילחם בתחושותיי לגבי איך אני מצטיירת בעיני אחרים.הייתי מרגישה טוב יותר אם הייתי זורמת משום שכל דבר שאני אומרת/עושה יכול לגרום לי למצב רוח ירוד למרות שבפועל אותו אדם יכול לא לעניין אותי כלל אך המחשבה שדעתו אינה חיובית עליי מתסכל אותי.למה זה קורה שכ"כ חשוב לי להיראות בסדר ואדם נחמד??אולי כי אני אישית לא מרגישה זאת בפנים..אם אני שומעת הערה שלא נשמעת לי אני חייבת לענות בחזרה ואם לא אגיב לא אוכל להתעלם מהמצב ופשוט אעשה פרצוף עד שהבעייה תיפתר.מדובר באנשים מהעבודה בעיקר,כעת אני לא כ"כ מסתדרת עם המנהל האישי שלי אני מרגישה שהוא לא אמיתי ודי צבוע אבל במקום להיכנס "למשחק" כמו כולם אני ממש מתעצבנת ומחפשת בכל דרך של קרבה להתקיף..הוא מצידו גם לא כ"כ אוהב אותי.החברים בעבודה טוענים שאני מאוד דומיננטית ושהנמהלים מפחדים ממני ומאוד מעריכים את דעותיי אך אני לא מרגישה כך כלל תמיד התחושה שאותי לא אוהבים ואני ממש צריכה חיזוק מילולי לדעת איפה אני עומדת ביחס לשאר..אני חושבת שאני אדם מאוד קשה ולא מצליחה "לרכך" את דעותיי בחברה ולהפסיק את מחשבותיי הבלתי פוסקות.מאידך,אני ממש לא מבינה איך אפשר לחיות בעולם צר עין כ"כ והתחושה היא ממש של חוסר צדק וחוסר אמת.העקיצות של בני האדם נוטים לי לחשוב שהקנאה קיימת כ"כ חזק אצל האחר חוסר פרגון ולמרות שאני כ"כ מאמינה שהאחר הוא פשוט "רע" מיסודו אני עדיין מעריכה את דעותיו כלפיי.הייתי רוצה מאוד להרגיש בטוחה גם בלי האחר אלא אם הוא חשוב בעיניי ולא כל הערה תמשוך אותי מטה כאילו מה כבר קרה.אני לא רוצה לשנות את אופיי בכל הקשור לעקרונות שמצטיירים אצל האחר כנוקשים אבל כן הייתי רוצה להרגיש אחרת עם ההתנהגות שלי ולא לחוש בבועה של תסכול ומועקה
הי דוגי, אני חושבת שכדאי, שתשאירי את הודעתך גם באחד מהפורומים השכנים (פסיכותרפיה ו/או פסיכולוגיה קלינית) כדי לשמוע את דעתו של איש מקצוע. כולנו זקוקים לסביבה כדי ליצור לעצמנו זהות, אך לא אצל כולם לסביבה יש השפעה כ"כ חזקה על מי שהם. לדעתי, טיפול פסיכולוגי יוכל לתרום לך הרבה - כל אותן שאלות שאת מעלה לגבי עצמך ולגבי הבטחון הבסיסי שלך במי שאת באמת... בטיפול תוכלי להבין יותר מה באמת מטריד אותך ומה חסר לך. העולם שלנו בהחלט יכול להיות צר עין, אכזרי ומלא בחוסר צדק. אפשר לקבל את זה בפסיביות ואפשר לקרוא תיגר על כל חוסר צדק שנראה לעין. ואפשר למצוא את דרך הביניים - לנסות ולתקן את מה שאפשר, ולא להילחם בטחנות רוח. מה נותנת לך ה"מלחמה" הבלתי פוסקת בסביבה? חייב להיות לך איזשהו רווח מכך, אחרת לא היית ממשיכה... סתם שאלה למחשבה. הרה.
את מאוד מזכירה לי את עצמי, גם לי כרגע יש בעיות בעבודה ואני מתלבטת אם לעזוב, העבודה קשה, ומשכורת נמוכה, ואנשים ממש רעים.זה אפילו פוגע בבריאות ( עצבים, לחץ דם). לכן אני חושבת שלי עדיף לעזוב כי אם אין עבודה אחרת כרגע. עברתי תקופה קשה גם מבחינת התלבטויות וגם מבחינת יחס וחוסר רצון או חשק להגיע כל בוקר לעבודה. ועדיין קשה לי בבוקר להגיע למשרד. אבל אני בניגוד אליך למדתי לא להתפרץ ולנסות להבליג כמה שאפשר, (אולי זה הגיל, אני אולי מבוגרת יותר ממך), רק אם הדברים פחות חשובים ,לא כדאי לעשות עניין מכל דבר, זה לא שווה להתייחס לכל דבר, אך לא כשהדבר חשוב. למשל היום , אמרתי את כל מה שהיה לי להגיד -בעיקר כשאין לי מה להפסיד. אבל חייבים לפעמים לשתוק - הצדק לצערי לא תמיד מנצח, ולפעמים כשאומרים את הכל בפנים גם יש מחיר שמשלמים - האחר לא רוצה לשמוע את האמת לצערנו.והדבר מתנקם בך. אנשים צריכים להיות פחות רעים ודווקא הפירגון והאיכפתיות חסרים. יש ספר "אנשים מרעילים" כדאי לקרוא.אבל אל תנסי לשנות את העולם גם אני לא הצלחתי. ביי
