נמאס לי מהתסכולים בבית

לכל מאן דבעי שלום וברכה. אני מטופלת בכדורים סרוקסט ואפקסור 37.5-75 גם וכלום לא עוזר לי. אני מרגישה לעיתים מצב שאין חשק לכלום לעשות. כל דבר מפריע לי בית לא מסודר, עושה לי רע. אני הרבה עצבנית, צועקת משועממת, אין לי חשק לכלום ורק אוכלת את עצמי מבפנים. זה בעיקר אם לא יוצאת לשום מקום. מתחילה להיות עצבנית מתנהגת למשפחה לא יפה יש לי ילדה בת 10 15 וכל הקושי שלי נופל עלהם יש לי גם דלקת פרקים וגם מקבלת כדורי ברזל. אפילו קשה לי להקליד. תגידו לא מיאש ככה אפשר לחיות. פשוט הדיכאון היה לפני 8 שנים חלש מאוד. נבע ממתח ועצבים ל מקום עבודה. בקיצור היום אני מאוד מיואשת מהחיים ולא ניראה לי שהיי פעם נצליח להיות מאושרת כמו שהיתי רק ברגע שהתחתנתי הכל היה ורוד ויפה וכיף ובעל מקסים שטורם ותומך. כמה הוא מדבר על זה ולא מצליחה להכניס לי לראש את הדבר החיובי.הלואי שהיתי יכולה היתי עובדת היה לי סדר יום, היום אנ י פשוט לא מסוגלת לקבל את זה שקשה לי לתפקד בבית קשה לי לחפןף, להרים קומקום חשמלי זה כמו מישהו שקושר לך את הידיים ולא יכול לעשות כלום. אין לי חברות כי תמיד רציתי רק שהבית יהיה מסודר ולכן לא היתי מסתובבת בחוץ ולא שמרתי על קשר עם חברות, היום אני צמאה לחברות ובגלל שאת רוצה חברות זה לא יוצא, וגם לא יוצאת מהבית סתם לטייל לבד.רק עם המשפחה או לביקור רופא. טוב בתקוה שתעזרו לי ,ולפחות תתנו עיצות לחיים טובים, או טיפים, או רעיונות, למ רות שקניתי את ספר כוחו של תת מודע. היום מאוד קשה לי עקב כל המצב אני מאוד האמא עצבנית וחסרת סבלנות ןהיום גם הבת מאוד עצבנית בת 15/6 ומתברר שגם היא כבר בדיכאון ולי מאוד לראות אותה ככה עצובה ולא רוצה לצאת מהבית

שלום לך האם ניסית לפנות לטיפול פסיכולוגי? אני חושבת שבעל מקצוע יכול לעזור לך מאוד

הי דוריטוש, בכל מה שקשור נטו לטיפול תרופתי, כדאי שתבררי בפורום פסיכיאטריה. אבל אני כן יכולה לומר לך, שטיפול תרופתי לבדו לרוב אינו מספיק ויש צורך - כפי שהוצע לך ע"י דולב - לפנות גם לטיפול פסיכולוגי. את מתארת מצב שנשמע כדכאון, ואין ספק שהקשיים שגורמת לך דלקת הפרקים רק מוסיפים שמן למדורה. ולכן - שוב - תפני גם לטיפול פסיכולוג. את צריכה ללמוד ולחיות עם בעיה מסויימת שמשנה מאוד את צורת החיים שלך. וזה לא קל בכלל, את זה אני יודעת. אין ספק שמצב הרוח שלך מקרין על יתר בני המשפחה, וברגע שתחליטי לעזור לעצמך (מלבד התרופות, שלא ציינת כבר כמה זמן אתלוקחת) תראי שבהדרגה המצב רוח של כולם ישתפר - כי הם רואים שקשה לך ושאת סובלת, והם לא יודעים איך לעזור לך... מה שבהחלט מעלה את האפשרות של טיפול משפחתי ולאו דווקא פרטני. תפני לעצמך זמן - שיהיה רק שלך - כל יום (שעה-שעתיים). ובזמן הזה אל תעשי שום דבר שאת חייבת, רק דברים שאת רוצה ושדלקת הפרקים לא מפריעה לעשות. תקראי, תראי טלוויזיה, צאי לבית קפה או שתלכי לראות סרט בקולנוע. יש המון דברים שאת יכולה לעשות שיעזרו לך להכיר אנשים חדשים - את יכולה ללמוד משהו, להשתתף בחוג מסויים. אני מניחה שאפשר למצוא דברים, אבל רק את יודעת מהם תחומי העניין שלך. הרה.

להרה שלום רב תתפלאי לשמוע ששנה אני כבר מטפלת אצל פסיכולוג. ואני טוענת שיותר הוצאתי את כל מה שהיה לי מאאשר לקבל טיפים למרות שאני טופלתי בבריאות הנפש שנה במעון יום. ניסיתי לתפקד אבל האמת ניסיתי רק למלות ולהעביר את היום לבוא הביתה לאכול ולישון. אחרי שהיתי מתעוררת. מקבלת קצט כוח לבית ורק בערב היה לי חשק לסדר את הסלון כדי לדאוג שאים מישהו יבוא לבקר שיהיה מסודר. לגבי כדורים אני לוקחת כבר שלוש שנים וקשה לי מאוד לתפקד אין לי חשק אפילו לקרוא בבית כשאני לבד. רק לשמוע דוקטור פיל בטלויה מה שבעלי אומר שאת רוצה לשמוע בעיות ואז מנסה לקחת מזה. בבית אין לי סבלנות לשום דבר אפילו אוכל לבנות. אפילו לדבר טוב בשבילי זה היום ונורא אני לא יודעת למה אני מסתכלת רק על הרע שזה לא היה לי לפני חן אני במצב הזה כבר מי שנת 98 כי בעלי לא היה בעד כדורים לכן לא לקחתי, ורק אחרי שהוא הרגיש את המצב הוא חשב שתמיד הלכתי לשיחות אבל זה היה פסיכיאטר כל הזמן ביקשתי שיחות. אני רוצה לומר שבקשר למעון יום זה עזר לי לצאת מהבית. וגם לנסות להוא דברים גם מה שלא היתי מסוגלת להגיד לבעל. כמה שזה עזר פתאום נוצרו דברים אחרים לשכוח דברים של יום יום. תודה רבה שענית לי נ.ב דרך אגב אפילו אין לי סבלנות לקרוא את מה שהפונים לפורום כותבים רק עם זה בדיוק אותו נושא שמתאים לי. סמתי לב שבזמן האחרון אין לי בסלנות לשום מאמץ למרות שהתחלתי ללכת ליוגה ופלדקלס בחמיר מסובסד. תודה רבה לכם.