עזרה בדיפלומטיה

שלום, רציתי לשאול שאלה קצת מורכבת. יש לי תינוק בן 10 חודשים שנמצא אצל מטפלת עד 16:30 ואח"כ אני לוקחת אותו הביתה ביחד עם אימי או אבי מכיוון שאין לי רכב והם מסיעים אותי כל יום. כשאנו מגיעים הביתה ב17:00 הם נשארים איתי עד 18:00 בערך ואז הולכים הביתה ואני ממשיכה להיות עם בני עד 19:00 שזו השעה שהוא רוצה לישון כבר. כך זה היה במשך 8 חודשים. עכשיו הגיעו הסבא והסבתא מן הצד השני לארץץ לתמיד ואני יודעת שהם רוצים להשלים פערים (למרות שבני חברמן ואיןלו חרדת זרים ומהרגע הראשון הוא הולך אליהם) אבל הם נמצאים אצלנו כל יום בין השעות 18:00 ל-20:00 כבר חודשיים, אם במקרה הם לא זה כי היה להם משהו לעשות. בנוסף אני מגישה שאמו של בעלי מתחרה איתי על אהבתו של הילד. כשהיא רואה שהוא רוצה ללכת אליי היא מייד מסובבת אותו ומראה לו דברים. אני יושבת איתו בסלון והיא לוקחת אותו לחדר שלו. בנוסף תמיד המשפחה של בעלי אומרת "איפה אבא" "הנה אבא" אתה אוהב א אבא ואלי כאמא אין שום התייחסות. אני מרגישה שכל הזמן יש סביבי משפחה בגידולו של הילד ואני עדיין לא הגעתי לשלב שאני צריכה זמן עם עצמי ואני רוצה להיות לבד איתו לפעמים שידע להכיר אותי. הוא לא מסתובב שאומרים לו איפה אמא. בנוסף, אמו של בעלי ביקשה שיהיה לה יום קבוע איתו וציינה לבד - ועוד כשאמרתי לה שאני נמצאת בשעות האלה בבית, היא אמרה לי אז תנקי! נורא מעליב. בקיצור - סליחה - איך אפשר להסביר שאני רוצה לבלות איתו גם לבד בלי משפחה כל יום ושאת זמנה לבד איתו היא יכולה לעשות בשישי שבת. הוא בסה"כ תינוק לא ילד בן 10 - לא?? תודה

תסבירי בבקשה לחמתך שאת היא האימא !!!! של התינוק ורק את ובעלך (ומה העמדה שלו בכל העניין ?),תקבעו את אורך חייו של ילדכם!!! היי עימה תקיפה והחלטית ,(נימוס לא יזיק כאן)-- כל טוב -שמחוש....

הי תמרה, במקרה שאת מתארת לא צריך דיפלומטיה - צריך אסרטיביות. הבחירה איפה לחיות (בארץ או לא) היא של ההורים של בעלך, נכון? הצורך שלהם להשלים פערים מובן לי, אבל אף אחד לא כופה עליהם את הניתוק מהמשפחה. כפי ששמחה כתבה, לא ציינת איזו עמדה - אם בכלל - נוקט בעלך. אבל את צריכה לדבר איתו בארבע עיניים; להסביר לו איך הדברים נראים מהצד שלך. לומר לו, שאת בהחלט מכירה בצורך של ההורים שלו לבלות עם הנכד שלהם... אבל - זה לא צריך לגרום לך להרגיש רע עם הדרך שבה הדברים מתנהלים. הוא צריך להבין - והתפקיד שלך זה להסביר לו את העניין בבהירות ובלי כעס (וזה חשוב!) - שאין לך כוונה לדחות את ההורים שלו, אבל ברגע שהוא בחר להקים איתך משפחה, הוא צריך להיות אחראי על הבחירה הזו, ולדעת להסתדר עם הלחץ שההורים שלו מפעילים מצד אחד, ועם הבקשות הלגיטימיות שלך מצד שני. אחרי שתנהלי עם בעלך שיחה כזו ותגיעו לאיזושהי הסכמה, תוכלו לדבר עם ההורים שלו ביחד ולהציג חזית מאוחדת; כך יהיה להם קשה יותר לנסות ולהיכנס ביניכם. בהצלחה, הרה.