נשבר לי!
דיון מתוך פורום תמיכה הדדית
שלום לכולם, האמת הפניה שלי לכאן היא באמת לקבל קצת תמיכה כי ממש קשה לי. הייתה לי שבת זוועתית ומצב הרוח ממש רע, רע עד מאוד.. למה? אני לא יודעת זה הרבה מאוד דברים. האחד הוא אולי הגיל, לקראת גיל 30 ואני בפחד, אני אומרת שזה לא מזיז לי וזה לא מפריע לי והנה .. ככל שהגיל מתקרב אני יותר ויותר נחרדת. מהדברים הללו ניתן להבין שאני רווקה... וממש קשה לי עם זה, ממש מפחיד אותי... דבר שלא גורם לי לרצות לצאת יותר עם חברים/גברים.. לא יודעת במקום שזה יתן לי פוש ודרייב זה עושה את ההיפך. אני יותר מסתגרת, יותר בורחת ובדרך גם רוטנת ומתמרמרת... דבר נוסף אחותי הקטנה! ממני ב- 5 שנים הודיעה שהיא בהריון! אני ואחותי ביחסים טובים, עם החתונה שלה לא הייתה לי בעיה, נו מה לעשות, אבל איכשהו ההריון הזה עושה לי כאבים בבטן. אני לא רוצה לקנא באחותי, הבעיה שזה בדיוק מה שאני מרגישה, ולא רק רע לי עם זה שהיא בהריון, רע לי עם עצמי שאני מקנאה בה, שקשה לי עם זה, איזה בן אדם אני וכל רגשות האשמה הללו.. די קשה לי, בא לי להרים ידיים לגמרי, ללכת לא יודעת לאן, לברוח, לישון ... אין לי כוח, אני עייפה כבר.. הכל קשה, עם הכל אני צריכה להתאמץ... מהצד נראה שאנשים אחרים לא מתאמצים, איכשהו דברים מתסדרים, כמו שצריך ואצלי, זה מאבק יומיומי... נמאס לי וקשה לי ורע לי גם עם עצמי ועם התחושות הללו אני לא יודעת מה אני אעשה.. ... אני כאלו אומרת לעצמי לפעמים, די תניחי לזה, תפסיקי, חיי את החיים שלך, אבל זה לא מצליח... אני עושה הכל, עובדת, לומדת, הולכת לחוגים, מתקדמת בחיים, נפגשת עם חברים, חברות... הולכת לדייטים, מקיימת את עצמי... אבל די, אין לי כוח יותר, זה כבר לא עובד, אני עצובה וקשה לי ונמאס לי מלשבת בצדי הדרך, נמאס לי לומר שזה לא מפריע לי ולחשוב מה אני רוצה מזה... אני רוצה כמו כולם, ללכת קדימה, אני רוצה למצוא אהבה, תמיכה, להקים משפחה.. כן זה מה שאני רוצה. נמאס לי להביט על כולם מהצד, נמאס לי להיות לחוצה מזה, שזה לא יצליח או שכן יצליח! פשוט נמאס לי
הרבה פעמים התחבטתי בסוגיא הזאת. למה לאנשים מסויימים, ממה שנראה לעין, הכל אצלם הולך חלק, בן/בת זוג, ילדים/כסף/אושר ואילו אחרים, הכל הולך להם חרא. למה ? ותשובות אין. מצד שני, אומרים אנשים חכמים, שלכל בנאדם יש את ה"חבילה" של צרות שלו, ואף אחד לא ירצה בסופו של דבר את החבילה של השני. אז קודם כל, ליבי איתך. זה לא קל להתמודד עם הקשיים שבחיים. ממש לא. ואני מזדהה איתך. אבל רציתי להבין קצת, יש לך בעיה למצוא דייט ? או שהבעיה היא שאף גבר לא מוצא חן בעינייך ? מה בדיוק הבעיה ? אולי את צריכה להוריד קצת ציפיות ? לא לצפות לאביר על סוס לבן ? אף פעם לא היה לך קשר רציני עם גבר ? ולבסוף, לא הבנתי למה את מתכוונת כשאת כותבת שקשר עם גבר "מפחיד " אותך. למה מפחיד ? מה מפחיד בזה ?
